מאת: ספיר רגב |
הלימודים בטכניון ידועים לשמצה בדרישות הגבוהות ולוחות הזמנים הדוחקים. ובכל זאת, אסור לנו לשכוח את העולם שבחוץ. הטכניון מנסה לעזור לנו להישאר מחוברים למציאות דרך שני קורסים פחות מוכרים – כאלו שבאמת מוציאים אותנו מהמחברות והמחשבים היישר אל תוך העולם האמיתי
כששאלתי את ליאור רפאל מולאי, רכז מעורבות חברתית באס”ט ומתנדב בעמותת ‘אלווין’ איך משפיעה עליו ההתנדבות, הוא ענה: “אתה מסיר מעליך את כל השריון שאתה חייב להשתמש בו ביום-יום” (אלווין היא עמותה המספקת תמיכה במגוון ערוצים לאנשים בעלי מוגבלויות התפתחותיות מילדות ועד בגרות). חשיבותה של ההתנדבות מוכרת לציבור הסטודנטים, רואים זאת בקבוצות הפייסבוק בהן מעלים פוסטים רבים בדאגה לשלומם של חתולים ומשפחות נזקקות ובדשא המרכזי בכל צהרי יום ד’ כאשר כלבי הנחייה משחקים ומקפצים על העוברים והשבים. אבל הרבה מאתנו פוסחים על התנדבות מעשית בטענת ‘אין לי זמן’. האם התנדבות באמת דורשת כל כך הרבה זמן ומאמץ?
בטכניון קיימים שני קורסים אקדמיים שמטרתם לעודד התנדבות בקרב הסטודנטים: פעילות חברתית 1 ו-2. באס”ט, קורסים אלו יושבים תחת הכותרת הנוצצת ‘התנדבות=זכאות’. סטודנט אשר ביצע לפחות 26 שעות התנדבות במהלך הסמסטר באחת מהעמותות המוכרות מקבל נקודת זכות אחת במסגרת קורסים אלו. המשמעות היא שסטודנטים יכולים להתנדב רק שעתיים בשבוע ולקבל על כך עוד שתי נקודות לתואר. עם זאת, מדובר בנקודות שהן עובר בינארי ולכן לא נכנסות לממוצע. ליאור מספר ש”זה קצת מאכזב”, אך אס”ט לא מחלקת את הנקודות ועליה לפעול במסגרת הכללים שהציב דיקן הסטודנטים בטכניון. למרות זאת, ליאור אופטימי לגבי חשיבותם והצלחתם של הקורסים ומוסיף: “מעבר לחשיבה הרציונאלית בטכניון אנחנו רוצים שסטודנטים יבואו וידעו שהטכניון מעריך גם התנדבות ותרומה לקהילה”.
ליאור נמצא בתפקיד רכז פעילות חברתית כבר שנה. בשנה זו, נרשמו לקורסים במסגרת ‘התנדבות=זכאות’ מספר יפה של 100 סטודנטים – 40 מהם בסמסטר חורף ו-60 בסמסטר אביב. “שמעתי פידבקים חיוביים מלשכת דיקן הסטודנטים. היו מקומות שזו פעם ראשונה שהם קיבלו מתנדבים מהטכניון”, הוא מספר. למרות ההצלחה והעלייה בכמות המתנדבים, לדברי ליאור “יש עוד דרך ארוכה לעשות”. כך לדוגמה, הפרויקט לא נגיש למשרתי מילואים בשל הקושי להשלים את שעות ההתנדבות, ובאין מענה, סטודנטים אלו לרוב פורשים מהקורס.
בנוסף ל’התנדבות=זכאות’, אס”ט מארגנת ימי התנדבות חד-פעמיים בפורמט דומה לזה שהם נעזרים בו לארגון מסיבות – בכל פעם ישנה ‘פקולטה מארגנת’ שמסייעת בארגון הפעילות. “אנחנו רואים ערך בימים האלה גם כימי גיבוש לפקולטות”, משתף ליאור. בשנה האחרונה, התקיימו פעילויות מגוונות בסגנון זה כגון ניקיון חופים או פעילות בשיתוף פעולה עם מועדון הימייה בעכו. כרגע מתבצעת עבודה להפקת קטלוג לריכוז ימים אלו על מנת להנגיש אותם ולהרחיב את מספר הנרשמים.
בסמוך לפתיחת הסמסטר בחודש אוקטובר, התקיים יריד התנדבות אליו הגיעו 19 עמותות המשתתפות בפרויקט ‘התנדבות=זכאות’ בניסיון לגייס סטודנטים ולהעלות את המודעות למסגרות ההתנדבות השונות. היריד התקיים בשדרה המרכזית בטכניון מתוך מחשבה שכך יחשפו יותר סטודנטים לפעילות המגוונת ובתקווה ירשמו לעמותות השונות. “אנחנו קוראים בעיקר לסטודנטים שלא יצא להם להתנדב עד עכשיו, הסטודנטים שהתנדבו כבר יגיעו לקורס”. ליאור חש בזמן האירוע שהייתה התעניינות והרכזים של העמותות החליפו מספרים עם סטודנטים אשר הגיעו ושמעו על הפרויקטים שהם מציעים. אלן, רכזת פרויקט הזה”ב בבית חולים רמב”ם, הודתה לליאור והחמיאה לו על האירוע: “כל הכבוד לך על האירוע הנפלא שארגנת… מאוד נהנינו”.
נציגי העמותות השונות עמדו ליד שולחנות בצדדי הטיילת וסיפרו לסטודנטים המתעניינים על הפעילויות וההתנדבויות שהם מציעים. לכל אחד היה את היתרון שהוא ניסה להדגיש, את החוויה המיוחדת שלא תקבלו במקום אחר. שולי, עובדת סוציאלית ב’בית דינה’, סיפרה על הקרבה של המקום לקמפוס הטכניון, יתרון לאלה שמתניידים בתחבורה ציבורית או ברגל. בעמותת ‘לב חש’, העוסקת בסיוע לילדים החולים במחלות קשות, שיתפו שהיתרון שלהם לעומת עמותות כמו ‘פר”ח’ ו’העמותה למלחמה בסרטן’ הוא הנגשת עזרה גם לאחים של הילדים החולים, “לפעמים המשפחה כל כך עסוקה בילד החולה שזה קצת הולך לאיבוד בדרך”. ב’שאג”י’, מיזם חברתי שהמטרה שלו היא להפגיש בין החלקים השונים של החברה בישראל, סיפרו ש”אולי זה נשמע שחיפה עיר מאוד מעורבת, אבל בפועל… אין הרבה מפגשים כאלה”. באותו פרויקט דיווחו שבעקבות היריד נרשמו עשרה סטודנטים, זאת לעומת חמישה בשנה שעברה.
ממשיכים להעלות מודעות
על אף תחושת ההצלחה של היריד בעיני מארגניו בתחילה, כצופה מהצד הוא לא היה מה שציפיתי. בתור ניסיון למשוך סטודנטים להתעניין, לא הייתה תחושה של משהו מושך וסקסי. השולחנות היו כמעט ריקים, לרוב העמותות לא היו שלטים ובאופן כללי לא היו צבע או אווירה שמחה. אומנם הביאו למקום דוכן של הג’וב היווני – חדר בריחה בחיפה, וקיימו הגרלה נושאת פרסים, אך הדוכן ישב בודד בשולי הדרך וכלל לא משך את העין. על מנת להירשם להגרלה היה צריך לדבר עם שלוש עמותות ולקבל מהם פתק, אך באף עמותה לא סיפרו לי על הגרלה זו או הציעו לי את אותו פתק על מנת להשתתף בה. אם הייתי עוברת באזור, ולא לשם כתבה זו, אפילו לא הייתי עוצרת להבין על מה מדובר.
כשבוע לאחר היריד, האכזבה הגיעה גם אל ליאור, “לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר… היריד לא השיג את מטרותיו במלואן”, הוא מספר בתגובה לטענותיי. מסתבר שכשהגיעו המספרים על כמות הנרשמים בעקבות היריד, הם לא תאמו את הציפיות וחלק מהעמותות לא הצליחו לגייס כלל סטודנטים. “הייתה אווירה של אדישות לנוכח האירוע”, הוא מוסיף. למרות שיריד ההתנדבות לא משך מספיק סטודנטים, ליאור לא מתייאש ומצהיר שימשיך לנסות ולהעלות את המודעות בקרב הסטודנטים בטכניון.
ההתנדבות עצמה חשובה אך לא מעל לכל. “המרכז צריך להיות סביב הסטודנט והסטודנטית שבאים להתנדב. אנחנו רוצים שהם ידעו שאנחנו מעריכים אותם”, מסביר ליאור. לא פשוט לפנות אפילו שעתיים בשבוע והקורס לא מתאים לכל סטודנט. “באיזשהו מקום זה יותר קל לסטודנטים מסוימים מסטודנטים אחרים”, הוא מזהיר, “אני לא הייתי ממליץ לקחת את זה על השנה הראשונה”. ליאור מוסיף שמי שאיננו בטוח בעצמו בלימודים לא מתאים לפרויקט ‘התנדבות=זכאות’, “אם לא הסמסטר אז סמסטר הבא”, הוא אומר.
אם עוד לא נרשמתם ואתם מעוניינים לתרום ולהשפיע, בעת בחירת העמותה שווה לזכור שבעוד של’אלווין’ מספר המתנדבים הגדול ביותר, עמותות בעבודה עם קשישים הכי מתקשות לגייס מתנדבים. ובאותה נשימה, אם בחרתם להתנדב, בין אם בפרויקט ‘התנדבות=זכאות’ ובין אם במקום אחר, ליאור ממליץ: “תאמינו בעצמכם. תפתחו את הלב ואת הראש ותדברו איתי, בשביל זה אני פה”.