מאת: אורי ראובן |

הם יכלו לבחור בדרך הקלה, אבל בשבילם ההזדמנות לצאת מכותלי הטכניון ולבצע פעילות אקדמית בקהילה הייתה שווה יותר מכול. סיפורם של שלושה סטודנטים לתואר שני שיצאו ללמד נוער על יזמות וחדשנות וזכו להוקרה בכל מובן

זה היה יום שגרתי למדי בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול. פתיחת סמסטר אביב תשע”ז, והשיעור הראשון בו הוצגו בפני הסטודנטים לתואר שני התכנים של קורס בנושא ניהול תהליך החדשנות – קורס בחירה שמטרתו להקנות ידע בנושא יצירתיות ויזמות ויישומו במסגרות ובדרכים שונות. מהלך השיעור הופר כאשר נכנסה לחדר רונה לזר ברקאי. היא הביטה בעיני הנוכחים והציגה בפניהם את המקום בו היא מרכזת את מירב המאמצים הפיזיים והנפשיים שלה בשנים האחרונות – המרכז הקהילתי ‘בית מגנצה’. זה המקום בו יהיה אפשר ליישם יזמות בקהילה, המקום בו ישנו נוער פעיל ומגובש, הצמא לעידוד והכוונה.

לסטודנטים בקורס הוצעה בחירה באם להגיש פרויקט כתוב, להעביר סדנא קצרה בסוף הסמסטר או לצאת מכותלי האקדמיה וליישם את הנלמד בשטח. קריאתה של רונה לא נפלה על אוזניים ערלות, והיא נגעה במיוחד לשלושה סטודנטים: איריס דורפמן, טל לינדנבאום וגונן רודיטי. לשלושתם היסטוריה של מגוון פעילויות התנדבות לאורך השנים. האתגר והאפשרות לצאת מהבועה האקדמית ולעשות פעילות חברתית יצרו את הסערה המושלמת, ורתמו את השלושה למשימה – למסלול שעדיין לא ידוע ועם מטרה מוצהרת ערטילאית למדי, אך עם המון רצון ומחויבות לתרום ידע ולהשתתף בעשייה.

מרכז בית מגנצה ממוקם בשכונת נווה פז בחיפה, והוא שלוחת מתנ”ס נווה יוסף. הוא משמש כבית הקהילתי המרכזי בשכונה ומציע מרכז למידה, מרכז מחשבים ומגוון שירותים לילדים, נוער ומבוגרים הגרים באזור, רובם מהקהילה האתיופית. ההתחייבות של הסטודנטים בקורס הייתה להגיע למרכז מדי שבוע ולהעביר תכנים בנושא יזמות לוועד – קבוצת נוער בגילאי 14 עד 18 שנבחרה מראש. “כשהוצג בפנינו הפרויקט נאמר לנו שהחלום של הנוער במרכז הוא לפתוח מספרה”, מספרת טל לינדנבאום. “שיש להם חזון להקים מספרה חברתית, ושהם יעזרו לעצמם להשיג את האמצעים ויספרו את תושבי השכונה בחינם. מאוד רצינו לקחת את הפרויקט הזה ושזה יהיה התוצר הסופי של העבודה המשותפת שלנו”.

לומדים על רשתות חברתיות בבית מגנצה

במהרה התברר שהמטרה הזו שאפתנית מדי. שהדרך להצלחה הגדולה צריכה לעבור בהשגת מטרות קטנות וצנועות יותר, והדגש עבר להקניית כלים לחשיבה יצירתית והוצאה של יוזמות לפועל. התכנים שהועברו בכל שבוע היו בהתייעצות משותפת של הסטודנטים, רונה לזר ברקאי והמרצה האחראית בקורס, פרופ’ אלה מירון-ספקטור. “התחלנו להציג דברים כמו מנהיגות ויזמות ואחרי זה הגענו להעצמה אישית והגשמת חלומות”, מוסיפה טל. “דיברנו על איך אתה יכול להביא מעצמך, לפתח תחושת מסוגלות, ביטחון עצמי ויכולת לממש את הרעיונות”.

יוזמות מהשטח

לאורך התקופה ניסו הסטודנטים לחשוף את הנוער למגוון תכנים שיסייעו להם להוביל פעילות בעצמם. לאחד המפגשים הוזמן מומחה להרצות על ניהול רושם ברשתות חברתיות ופרסום נכון באינטרנט. במפגש אחר, פגש את הנערים סטודנט נוסף בקורס שחשף אותם אל פלטפורמות מימון המונים, באמצעותן ניתן לגייס הון התחלתי לפרויקטים רבים בשכונה. בנוסף, הסטודנטים חשפו את הנערים והנערות אל שיטות אינטרנטיות לבצע מדגמים ומשאלים, כך הם יוכלו לבצע סקרי דעת קהל אודות תכנים, פעילויות ואירועים שיועברו בבית מגנצה. “חשוב להבין שלא העברנו תכנים אקדמיים שלמדנו בקורס, אלא תרגמנו את זה למושגים שלהם”, מסבירה איריס. “השתמשנו גם במשחקים שתרמו להם להתגבש כצוות בפני עצמם”.

“אני מאוד משכתי את זה שיהיו שיעורים בניהול פרויקטים ושיהיה תוכן ממשי מעולם של תעשיה וניהול”, מוסיף גונן. “שהנוער ילמד כלים להוביל פרויקט או תהליך מסוים. אז לימדנו אותם על לוחות זמנים, חלוקת אחריות, פירוק משימות ואיך ליישם, ושיעור אחרי ראינו איך הם ביצעו את המשימות. לי היה חשוב שייצאו עם זה, שגם לאחר שנעזוב הם יוכלו לקחת תהליך מסוים ויוכלו לעשות אותו לבד”.

הנוער במרכז במהלך שיעור אמהרית

עם ההבנה שפתרון ארוך טווח הוא חיזוק האוכלוסייה הקיימת במרכז, סייעו הסטודנטים כמלווים ותומכים לוועד הנוער להוציא לפועל פעילויות שונות לאורך הסמסטר – פעילויות שהיוזמה ליצירתן באה מקרב הנוער עצמו – ביניהן קייטנת שחיה של חמישה ימים בבריכת הטכניון, רכיבת אופניים בשטח וקורס לימוד אמהרית. “היו ילדים שאמרו שהם לא יכולים להתקשר ולארגן אבל אנחנו היינו שם לגיבוי”, אומרת טל. “אתה לא יכול לחלוטין לזרוק את הילד למים ולהגיד לו ‘תתמודד’, אבל בגדול ניסינו לתת להם את התחושה הזו. מבחינתי היה לי חשוב לראות שהם עברו איזה תהליך והם הראו לעצמם שהם מסוגלים לקדם דברים בכוחות עצמם. המטרות ארוכות הטווח שלנו כן הושגו בתוך המשימות האלה ובעיני הכלים האלה זה משהו אף אחד לא ייקח להם את זה בסופו של דבר”.

קשר אמיץ

עם תום הקורס ותקופת הפעילות בבית מגנצה, שררה בקרב המשתתפים תחושה של הישג יוצא-דופן. שהמטרה, שבתחילה הייתה די לא ברורה, התגבשה לפעילות מבורכת שאת פירותיה יקצרו בשנים הבאות. תחושה זו קיבלה אישור כאשר בחודש יוני האחרון, נבחרו שלושת הסטודנטים לזכייה בפרס הצטיינות על תרומה מיוחדת לקהילה מטעם המועצה להשכלה גבוהה. “בחרתי להגיש את הסטודנטים לפרס מל”ג לאחר שהתרשמתי מההשפעה הרבה שהייתה לפעילותם על הנערים והנערות במרכז הנוער בית מגנצה והתהליך המשמעותי שהם עצמם עברו”, אומרת פרופ’ אלה מירון-ספקטור. “צוות בית מגנצה מעיד כי מספר בני נוער עברו תהליך התפתחותי חשוב במהלך התקופה, נפתחו והפכו יותר מעורבים ומשפיעים בקבוצה. במהלך המפגשים, נוצר קשר מיוחד בין הסטודנטים לבין הנערים והנערות אשר תרם רבות להצלחת הפרויקט. בנוסף, התרשמתי כי הסטודנטים הפיקו רבות מהפרויקט. כולם ציינו שלמרות שחלקם גדלו בחיפה, הם מעולם לא ביקרו בנווה פז או נפגשו עם אוכלוסיית נערים כמו זו בבית מגנצה. הפערים שעלו במפגש הראשון מבחינת נקודת מוצא בחיים, שאיפות, חוללות עצמית, הפתיעו, רגשו אותם ולימדו אותם רבות על עצמם ועל הפערים בחברה הישראלית”.

איריס, גונן וטל מקבלים את פרס המל”ג על מעורבות חברתית בקהילה | צילום: רותי דונג

“אני מאוד גאה בסטודנטים שלנו ושמחה שבזכות הקורס והליווי המצוין של החממה החברתית בטכניון ושל צוות בית מגנצה, נוצר קשר אמיץ בין הטכניון לקהילה בנווה פז. כיום ישנם פרויקטים נוספים וסטודנטים אחרים שמתנדבים בקהילה, תורמים ונתרמים”.

גם איריס, טל וגונן שותפים לתחושת הגאווה, אך היא מגיעה עם לא מעט רגשות מעורבים. “אני לחלוטין לא מבטלת את מה שעשינו ואת החשיבות של זה, אבל אני בטח לא חושבת שמגיע לי פרס על זה”, אומרת טל. “זה קצת נראה לי מוזר לקבל פרס על משהו שעשינו במסגרת קורס. אפשר להגיד שעשינו מעבר, אבל זה מרגיש לי שקצת מוציאים דברים מפרופורציה”.

“לא עושים התנדבות בשביל לקבל פרס ולא בחרנו בפרויקט הזה בשביל לקבל פרס”, מוסיפה איריס. “זה היה אפילו מאוד מביך. מצד אחד זה מקסים בעיני שמוקירים סטודנטים שעושים פעילות חברתית ומצד שני כל אחד מאיתנו עשה כל כך הרבה דברים חברתיים בחיים שלו ומעולם לא קיבלנו על זה את ההוקרה בצורה הזאת”. “הערך המוסף שאנחנו שואבים מזה זה ממש לא הפרס”, אומר גונן. “זה אפילו קצת הורס. זה להכניס מוטיבציה חיצונית של כסף לתוך מוטיבציה פנימית. אף אחד מאיתנו לא חיפש את זה. אם תשאל אותי עוד שנתיים אני לא אזכור את הפרס, אני אזכור את ההתנדבות”.

הדרך ממשיכה

תקופת הפעילות הותירה רושם עמוק על הסטודנטים, וכיום טל ואיריס ממשיכות בפעילות התנדבות בבית מגנצה. טל מלווה את מסלולי ההתנדבות במרכז ביחד עם רונה לזר ברקאי ואיריס מלווה קבוצות העצמה לנערות במטרה לשמר אותן במרכז. “הרבה פעמים בהתנדבויות אנחנו מרגישים שאנחנו עוזרים לעצמנו. אי אפשר לנתק את זה מסוגיית ההתנדבות בכלל”, מסבירה איריס. “אני חושבת שהתנדבות צריכה לבוא כהתנדבות. לא צריך למסגר אותה כ’לעזור למישהו’, ולא לעזור לעצמנו להרגיש יותר טוב, פשוט צריך לתרום הנאה לשני הצדדים וזה המתכון המנצח. כשאתה עושה המון דברים במקביל אז העולמות שלך מעשירים אחד את השני. החיים הסטודנטיאליים עמוסים מטבעם אבל עוד שעתיים שבועיות לא הורגים אף אחד. להיפך, ניהול הזמן משתפר ככל שנוספות משימות כאלה”.

“הכול מתקשר בסוף להרגשה טובה”, מסכם גונן. “מצב של ווין-ווין זה מה שצריך לשאוף אליו. להיות בסביבה שהיא מפתחת. גם פיתוח עצמי וגם לבן אדם שאתה מתנדב איתו. כל ווין-ווין בחיים מקדם אותך יותר”.