מאת: אורי ראובן |
חג הפסח משרה עלינו תחושת שלווה ומשפחתיות, רצון להתכנס עם האהובים עלינו ולהדגיש את אווירת ה’ביחד’. לצד זה, ישנם אנשים שבוחרים ליצוק אווירה משפחתית גם מחוץ לתא האישי שלהם, ולהפיג את תחושת הבדידות בקרב אוכלוסיה שהמזל כבר לא מאיר לה פנים כבעבר – אוכלוסיית הגיל השלישי.
השבוע, חול המועד פסח, הגיעו מספר מתנדבים מהטכניון לבית האבות החיפאי “מעון הרופא”, הביאו מצרכים והכינו יחד עם הקשישים חרוסת במיוחד לחג ואף זכו ללמוד מתכונים שונים. עבור דיירי הבית, ביקור הסטודנטים היה מקור לשמחה ושינוי מרענן לשגרה. “לרוב התנדבות מוגדרת כנתינה לסביבה או לחברה, אבל אני מאמינה שבכל עשייה טובה המתנדב מקבל בחזרה הרבה מן הנתינה הזו”, אומרת רוני כהן, סטודנטית לתואר שני בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומרכזת פרויקט ‘אמץ סבא’ בטכניון. “לפעמים מקבלים בחזרה פשוט תחושה טובה ולפעמים ממש אפשר לזכות באדם נוסף משמעותי בחיים שלך”.
פעילות זו מצטרפת למפגש חנוכה שהתקיים לפני מספר חודשים, בו יצאו מתנדבי ‘אמץ סבא’ וחברים נוספים להדליק נרות חנוכה בבתי הקשישים, שזכו לסופגניות ולחנוכיות כתרומה מארגונים שונים.
יוצרים קשר משמעותי
נכון לסוף שנת 2007, כ-708,000 קשישים חיים בישראל, מתוכם 3.8% בלבד במוסדות לטיפול ממושך ובבתי אבות. מכאן שרובם המוחלט של הקשישים גר בקהילה, ונתונים מצביעים על כך שרמת הבדידות עולה ככל שמתקדם הגיל. פרויקט ‘אמץ סבא’, שצמח באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא פרויקט חברתי ששם לו למטרה לקרב בין אוכלוסיית הסטודנטים והקשישים בארץ, להקל על בעיית הבדידות הייחודית של קשישים בקהילה ולצמצם את הפער ההולך וגדל בין הדור הצעיר לדור המבוגר יותר. הפרויקט פועל כיום בעשרה קמפוסים שונים ברחבי הארץ.
“לפני כשנה וחצי הייתי לקראת סיום התואר הראשון וכבר ידעתי שאני ממשיכה ישירות לתואר שני וזה בדיוק הזמן לצאת קצת מגבולות הטכניון ולתרום חברתית”, מסבירה רוני על הסיבה להצטרפותה לפרויקט. “חשבתי על אפשרויות התנדבות והחלטתי שאני פחות רוצה להתנדב עם ילדים ונוער משום שהרבה אנשים הולכים להתנדב עם ילדים מהסיבה שיש בזה משהו מאוד אופטימי ושמח, לעומת זאת התנדבות עם קשישים היא נישה פחות ‘נוחה’ ולעיתים מעט מרתיעה. באותה תקופה ולגמרי במקרה שמעתי מחברה של חברה שהייתה חלק מ’אמץ סבא’ בירושלים, שהם מנסים להתרחב ומחפשים לפתוח מרכז בחיפה. ידעתי שזה בול מה שאני מחפשת – התנדבות שיש בה גם משהו רוחבי יותר”.
הפרויקט מקודם בטכניון זו השנה השנייה דרך תוכנית “התנדבות זכאות” המשותפת לאס”ט וללשכת דיקן הסטודנטים, ובמסגרתה כל מתנדב מצוות לקשיש או קשישה אליהם הוא הולך פעם בשבוע לביקור של כשעתיים. כל צמד מנצל את הזמן המשותף לפעילות שונה: שיחה, משחק, טיול בחוץ, שתיית קפה יחדיו וכל דבר שיפתח את החיבור בין השניים וייצור קשר טוב ומשמעותי. רכזות הפרויקט בטכניון משתדלות לשבץ את המתנדבים עם קשישים המתגוררים קרוב אליהם כך שגם אם הסבא או הסבתא האמיתיים גרים רחוק, המתנדבים זוכים לסבא/סבתא מאמצים במקום מגוריהם. עבור השתתפות בתוכנית, זכאים המתנדבים לנקודת זכות אקדמית והשנה ישנם כ-20 זוגות של מתנדבים וקשישים.
“בזמן שהייתי בטיול בחו”ל למשך כמה חודשים, סבתא שלי, שהייתי קשורה אליה, נפטרה. אני חושבת שמאז נשארה בי תחושה של מעגל שלא נסגר”, אומרת טל ארביב, סטודנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, שהחלה השנה את התנדבותה בתוכנית. “יש לי עוד סבתא שגרה באשדוד שאני רואה פחות מכיוון שאני חוזרת פחות לבית של ההורים. ההחלטה להצטרף ל’אמץ סבא’ הייתה בעיקר בגלל החסך הזה, וגם בגלל שרציתי להתנדב ולעשות משהו מעבר ללימודים והשגרה הרגילה שלי כבר די הרבה זמן. את המפגשים שלי עם שושנה, האישה אותה שאני פוגשת, אנחנו בעיקר מקיימות על כוס תה אצלה בסלון. היא צלולה לחלוטין ולכן אני מספרת לה כל מה שעובר עליי: מהעומס בלימודים ועד הבחור האחרון שיצאתי איתו. היא מייעצת ומספרת לי על החיים שלה, וזה ממש כמו להיפגש עם דודה או סבתא ופשוט להעביר זמן איכות ביחד – משהו שכל כך הרבה פעמים הצטערתי שלא יכולתי לעשות עם סבתא קודם”.
“יש לציין שהרוב מגיעים מתוך רצון טהור לעזור ולשפר את החברה שלנו, ונקודת הזכות שהטכניון מאפשר היא רק בונוס לעוסקים במלאכה”, מוסיפה רוני. “אני חושבת שזה נהדר שהטכניון נותן חשיבות כזו גבוהה למעורבות חברתית ובדרך זו המתנדבים מקבלים משהו בתמורה כאות הערכה על עשייה טובה”.
ביחד עם שותפתה הרכזת דנית פרידנהיין, סטודנטית להנדסה אזרחית, אמונות השתיים על גיוס מתנדבים ומציאת קשישים שמתגוררים בקהילה בצורה עצמאית אבל בודדים מנסיבות שונות ולכן שמחים לחברה מכל סוג שהוא. הן עומדות בקשר מול שני הצדדים ודואגות לבצע שיבוצים מתאימים בין כל מתנדב לקשיש על בסיס רקע משותף לפעילות, נושאי שיחה, אזור מגורים ועוד. “השנה הראשונה הייתה יותר מאתגרת משום שהיינו צריכים להרים את המרכז בחיפה מאפס, ליצור קשר עם גורמים ברווחה כדי להגיע לקשישים שצריכים ומעוניינים בביקורים הללו”, מעידה רוני. “היום הקשר שלנו עם הרווחה הרבה יותר מבוסס והם מסייעים לנו רבות במציאת קשישים והתייעצויות בנושאים שונים. אנחנו גם עומדים בקשר עם שלושת בתי האבות באזור (בית דינה, מעון הרופא ובית האבות הספרדי) ועושים איתם שיתופי פעולה מעת לעת”.
תוכן לחיים
במסגרת תפקידה כרכזת, נחשפת רוני לעולמם של הקשישים בישראל, עולם שבמקרה הטוב זוכה מדי פעם לאזכור בנושאי עוני ומצוקה וביתר הזמן נדחק לשולי המציאות. “רובנו לא מודעים לכמות הקשישים שחיים בביתם בבדידות איומה, בעקבות איבוד חברים, משפחה ונסיבות אחרות. הקשישים הללו לעיתים מעבירים ימים ושבועות ארוכים בלי לראות ולפגוש אנשים אחרים ולא קל לתאר את הקושי שכרוך בכך”, היא אומרת. “במסגרת תפקידי אני הולכת לחלק מהמפגשים הראשונים בין המתנדב והקשיש ובכל פגישה כזאת אני רואה אדם שהוא עולם ומלואו, סיפורים מרתקים ונקודות מבט מעוררות השראה על החיים. האנשים הללו עברו הרבה בחיים, ויש להם כל-כך הרבה מה לתרום לנו, לעיתים זה אפילו הדבר הפשוט ביותר של להעריך את היותנו צעירים וחיוניים, לא להתלונן על הלימודים או דברים אחרים. בקיצור, מאוד מכניס לפרופורציות”.
מריה ג’רוס, סטודנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, מוסיפה את התרשמותה מהשתתפות בתוכנית: “אני אישית אוהבת לתרום מעצמי לחברה ובמיוחד לאוכלוסיה המבוגרת כי צריך שמישהו יהיה איתם וישנה להם אווירה, צריך להוציא אותם קצת מהשגרה ומהשעמום. זו אוכלוסיה שצריכה לדעת שיש מישהו שרוצה לעזור לה ואיכפת לו ממנה. אני גם מאמינה שהגיל הצעיר צריך לבלות קצת עם אנשים מבוגרים, כי בזמן האחרון נוצר פער משמעותי בין הגילאים ופעילות זו עוזרת לקרב ביניהם ויכולה להועיל לשני הצדדים באותה מידה”.
ביום ראשון הקרוב, 8 באפריל, יגיעו המתנדבים לחגוג את המימונה עם הקשישים בבית האבות הספרדי ברחוב גדליהו בחיפה, החל מהשעה 10:15. הצוות הטכניוני מזמין את כולם להגיע ולהשתתף. “אין ספק שהלימודים בטכניון קשים ולפעמים נראה שבלתי אפשרי להכניס עוד תוכן לחיים, אבל ברגע שהלו”ז שלך כולל ביקור אצל סבא/סבתא זה פשוט הופך לחלק מהשגרה ולכן זה לגמרי אפשרי”, מסכמת רוני. “ודבר נוסף ואחרון, שאולי הוא לא הכי ‘פוליטקלי קורקט’ – כמה מילים על התנדבות יקפיצו את קורות החיים שלכם לרמה אחרת לגמרי! באחריות”.
צילום תמונת שער: דינה ברנבאום
