פרויקט Follow-up מיוחד: לפני 5 שנים ניב קריינר היה סטודנט עם שאיפה לבנות רובוטים שנשא שלטי מחאה ביריד התעסוקה בטכניון על היעדר הזדמנויות. מה השתנה בגישה והאם הוא הצליח למצוא עבודה?

הטכניון הוא חממה לאנשי המחר שיובילו את התעשיות, המדע והטכנולוגיות. כאן מגדלים חוקרים, מהנדסים ורופאים. אבל, מעבר לחוד החנית של אותם “גאונים” ויזמים אשר מוצאים את דרכם לקמפוס הטכניון, יש גם את אלו שמגיעים פשוט ללמוד כדי לרכוש מקצוע ולהשתלב בתעשייה, לאו דווקא עם שאיפות לשנות את העולם בדרך, אחד מאותם אנשים היא ניב קריינר.

לפני חמש שנים, כסטודנט בסמסטר האחרון ללימודיו ועם ממוצע של 85, ניסה קריינר לחפש עבודה ביריד התעסוקה וגילה שבלי ניסיון תעסוקתי הוא ‘פרסונה נון גראטה’. קריינר, מתובל בקורט הומור ותעוזה החליט להערים על המערכת ולבלוט מעל כולם והחל להסתובב בשדרות אולמן עם שלט “will engineer 4 food”. צעד המחאה יוצא הדופן הניב תוצאות והוליד ראיון שפורסם כאן ( עמוד 12) עם תובנות על מרוץ העכברים האנושי בטכניון בדרך למשרת ההיי-טק הנכספת, “בכל מקום בו סטודנט מתוסכל לא יהיה מוכן לשאלה ‘אז כמה שנים של ניסיון בתעשייה יש לך?’ אני אהיה שם עם קרטון, מוכן לעבוד תמורת אוכל”, הבטיח אז קריינר הסטודנט שרק עמד לסיים הנדסת מכונות והוראות מדעים.

“באמת לא להאמין שעברו 5 שנים”, קריינר כתב לי עת גיששתי בעדינות כדי להבין האם המחאה עזרה לו למצוא את העבודה המיוחלת, “עדיין יש לי את הכתבה שלך מנוילצת ושמורה אצלי במגירה”. הוא ציין עם חיוך, כנה בדבריו ומעשיו ייצג אז קריינר את “הסטודנט הטכניוני הממוצע”, כך להגדרתו, ומאז ועד היום דבריו נותרו תקפים.

“אני מאמין שאם ממוצע גיליון הציונים היה חשבון בנק, אני ורבים כמוני הם “מעמד הביניים”. מעולם לא קיבלתי מצטיין נשיא או מצטיין דיקן, אבל מעולם גם לא קיבלתי זימון לוועדה אקדמית. הממוצע שלי הוא 85 ואני לא מתבייש בו, עבדתי קשה עבורו. לצערי יריד התעסוקה הוא יריד של צביעות, שחיתות, פרוטקציות וחלומות מרוסקים כי מסתבר שלמעסיקים אכפת רק מהצטיינות או ניסיון תעסוקתי. בכל יריד תעסוקה שאני מגיע, שולחים כנגדי גשש שיחפש בוגרים או סטודנטים עם יתרת לימודים של מספר סמסטרים ומכין את התשובה מראש, נניח וכבר נכנסת לראיון אחד-על-אחד עם מהנדס, אז אתה מפשל בשאלות המקצועיות. ולמה זה? כי למרות שהטכניון לימד אותי היטב איך לחשב מומנט על קורה רתומה, אין לי שמץ של מושג כשהמראיין שואל אותי איך מרתמים את הקורה לקיר מלכתחילה. העובדות הן ברורות ואבסורדיות, מקומות העבודה רוצים סטודנטים מצטיינים. ואם לא מצטיינים אז עם ניסיון תעסוקתי, אבל הסטודנט לא יכול לצבור ניסיון ללא עבודה. וככה נוצרת ספיראלה של חוסר ניסיון ואבטלה למשך כל תקופת התואר וכנראה אפילו אחריו. אני החלטתי לשבור את מעגל הכאב הזה בכך שאני אשבור את השוק, ולהוזיל את המקצוע (ואת עצמי) בכך שאני מוכן להנדס בחינם – רק שיעסיקו אותי”.

פעם שישית גלידה

מאז פורסמו דבריו של קריינר, הצטרפו עוד אלפי סטודנטים לשורות הטכניון ואלפים אחרים גם התברגו למעגל התעסוקה. קריינר סיים בינתיים את לימודיו והמשיך לתואר שני. “התחלתי עם תזה וכשהבנתי שהאקדמיה פחות מתאימה לי אז עברתי לתואר בלי תזה – אין בזה בושה.  הייתי מאזין חופשי בהרבה קורסים מעשיים שהם קשים יותר אבל מלמדים את התכל’ס של מה צריך לעשות. בנוסף למדתי בעצמי והרחבתי את הידע מיוטיוב. בראיונות עבודה המראיין רואה עשרות אנשים ביום ומבין מהר מאוד אם אתה יודע על מה אתה מדבר או מבלף שאתה יודע על מה אתה מדבר. לכן חשוב להרחיב את הידע כשבאים לראיון הסופר-מזורז בירידי תעסוקה”.

ההכנה לקראת שוק העבודה, היא שהובילה למחאה של קריינר מלכתחילה. אז הוא טען ש”אם הייתי יכול להשיג עבודה זה היה אידיאלי, אבל אני בספק אם מישהו היה מעסיק פסיכי שקורות החיים שלו הם קרטון עם דרישות שכר של מדינת עולם רביעית. המטרה היא בעיקר להעלות את המודעות לכך שהטכניון מפקיר את מרבית הסטודנטים שלו ולא מכין אותם לראיונות עבודה או לעולם האמיתי”.

האם מדובר היה בבקשה לגיטימית של קריינר לעבוד בשביל אוכל או שמא האחריות לכך היא שלנו? אם נשווה את מה שקורה בעולם האקדמיה נגלה כי רוב המקומות מכוונים את הבוגרים שלהם לעתיד ליום שאחרי התואר. קריינר: “באוניברסיטת באר-שבע ובבראודה קיימים בפקולטות הנדסיות קורסים שלמים של הכנות לראיונות עבודה, הכנה לאבחון סוציומטרי, במכללות מסוימות אפשר לעבוד במקצוע ולצבור ניסיון תמורת נקודות לימוד, אני אומר שגם הטכניון צריך לדאוג לנו, הסטודנטים הפשוטים”, אמר אז בטון נוקב.

אך למרות חוסר המענה באקדמיה קריינר גילה תושייה ובחר להמשיך בדרך האוטודידקטית, דרך בה מאמינים מרצים רבים בטכניון כבסיס להתפתחות מקצועית ואישית. קריינר: “למדתי לקח אחרי שהסתובבתי ומחיתי על כך שהלימודים לא הכינו אותי. בסופו של דבר צריך ללמוד מקצועות מעשיים שבדרך כלל עולים בקורלציה כמקצועות קשים ולא לוותר. הלימודים הם רק כלי ואיך שמשתמשים בכלי תלוי אך ורק בך”.

ומה לגבי התעסוקה היום? אחרי חמש ניסיונות להתקבל לעבודה ברפאל, קריינר התקבל לפני שנתיים כמהנדס מכונות. “התקבלתי דרך ראיון ביום זרקור, שזה כמו יריד תעסוקה אבל של חברה אחת לפקולטה אחת, כך שהרבה יותר קל להתכונן לצרכים של אותה חברה, ניסיתי 5 פעמים עד שהתקבלתי”.

מה דעתך על ירידי התעסוקה כיום?

“בסך הכל ירידי תעסוקה וימי זרקור הם החשיפה הכי טובה של סטודנטים לתעשיות, אבל כאמור הרבה מההצלחה נשענת על מידת ההשקעה שלך בעצמך”.

אילו קורסים אתה ממליץ ללמוד לבד?

“לתחום הנדסת המכונות אני ממליץ על פרוייקטים מעשיים כמו פרוייקט תכן מוצר חדש ומעבדה בתכן וייצור. לכך אני חייב קרדיט לפרופ’ ראובן כץ וכפיר כהן שהרשו לי להיות מאזין חופשי. מעבר לכך ישנן הרבה יוזמות שמאפשרות להתנסות בעבודה פרקטית כמו הfab-lab  במדעטק בהדר שם אפשר לעשות הדפסות תלת מימד וקורסים בארדואינו שהתנסיתי  בתשלום סימלי. בנוסף הייתי חונך בתחרויות רובוטיקה FLL ו-FRC. אשר מאפשרות לך לחנוך נוער וגם ליישם את הלימודים. ישנם אלפים של ערוצי יוטיוב שמלמדים בצורה מעניינת וכיפית דברים שקשורים לכל המקצועות והתארים. לכל פקולטה ומקצוע יש ערוצים משלהם אבל יש את הערוץ crash course שמביא הרבה נושאים מעניינים בסדרות לפי נושאים ובפרקים של 10 דקות. ו PBS digital studios שמכילים המון ערוצים בנושאים רבים שכל אחד יכול לבדוק ולמצוא למה הוא מתחבר בשביל ללמוד דברים תכלס צריך פשוט לשנס מותניים ולהתחיל לחפור ביוטיוב עד שמוצאים משהו מועיל”.

בפעם שעברה ששוחחנו קריינר סיכם כי הצטרף “להנדסת מכונות עם חלום אחד בלבד – לבנות רובוטים ענקיים לצה”ל. הדבר היחידי שאני רוצה ללכלך בו את הידיים הוא שמן מכונות ולא שחיתות פוליטית”. כיום הוא מגשים את חלומו בעיסוק מסווג ברפאל ובעיקר מוכיח שאם הגעת לטכניון כל האפשרויות פתוחות בפניך, ואם דלת אחת סגורה זה תלוי רק בך איך תשנה את מנגנון הנעילה.

צילומים:

קרן אור גרינברג