מאת: פרופ’ רון אהרוני
אם משהו טוב, אז יותר ממנו זה יותר טוב. האמונה הזאת, מאושיות הגישה האמריקנית לחיים, לא ממש עובדת. לא באוכל, ובעצם כמעט לא בשום דבר. אפילו בנאורות. יש דבר כזה, עודף של נאורות.
המדובר הוא בנגישות. 18% מתושבי ישראל מוגבלים, רובם תנועתית. כ-4% מתושבי ישראל הם מוגבלי ראייה . הנגשת מקומות ציבוריים היא חיונית מאין כמותה. חיוני גם שלמוגבלי ראייה תהיה גישה לאתרי אינטרנט , מה שיאפשר להם ללמוד ולעבוד בכוחות עצמם, ללא צורך בעזרה מתמדת של מלווים. הטכנולוגיה הקיימת היום מאפשרת זאת במידה רבה. לצערנו, כפי שאסביר בהמשך, לא בצורה מלאה.
חוק הנגישות של אתרי אינטרנט שנחקק ב-2005 ועודכן בתקנות ב-2013 מחייב כל אתר ציבורי בהנגשה, שפירושו בעיקר אפשרות של הקראת הטקסט בקול רם בידי תוכנות מיוחדות לכך. מי שיפר את החוק צפוי לקנסות גבוהים במיוחד. 75,000 ₪ על כל קובץ שאינו מונגש, ו-3700 ₪ לכל יום שבו נמשכת העברה. לתאגידים הקנס כפול. ועל מי שמתלונן אפילו לא מוטלת החובה להוכיח נזק. אין ספק – הישג סוציאלי חשוב. אלא שהמחוקקים אינם מודעים להבדל בסיסי. יש שוני בין אתרים, ובין קבצים שמופיעים בהם. הנגשת אתר היא עסק יקר, אבל אפשרי בעיקרון. הנגשת כל הקבצים שיש אליהם קישור באתר אינה מעשית, במיוחד כשמדובר בטקסטים מדעיים.
באוניברסיטאות נעשית כיום מרבית התקשורת עם הסטודנטים באמצעות האינטרנט. תרגילי הבית, בחינות משנים קודמות, חומרי לימוד שכותבים המרצים – כל אלה מופיעים באתרים של הקורסים, כקבצים. גם שיעורים מוקלטים בוידיאו נדרשים בהנגשה. ה תוצאה של החוק תהיה אחת: ויתור על כל אלה. אף אוניברסיטה לא תסתכן בעונשים הקבועים בחוק, כאשר האחריות מוטלת על כל הדרגים של ההוראה וההנהלה . האוניברסיטאות פשוט יפסיקו לתקשר עם התלמידים. לא עוד פרסום של חוברות הרצאות, שיעורי בית או בחינות עם פתרונות. עבודה של שנים רבות תרד לטמיון, וההוראה תחזור 20 שנים לאחור. מעשית, חלק גדול מן ההוראה יושבת. באמריקה זה כבר קורה. אוניברסיטת ברקלי, למשל, גנזה 20,000 סרטוני הוראה. אף אחד לא מרוויח מזה.
החוק פוטר מהנגשה קבצים שהופיעו לפני אוקטובר 2015, ועבורם הוא תובע הנגשה רק על פי דרישה של נזקקים. אבל זה אינו פתרון לבעיה. גם פרסום חומרים חדשים ייפגע אנושות. הנגשת קבצים דורשת שימוש בתוכנה שאינה ידידותית למשתמש. רוב הקבצים המדעיים נכתבים כיום בתוכנה נוחה ( Latex), שאינה מאפשרת הנגשה ישירה. הנגשה תחייב שימוש ב-Word, שהוא פחות נוח לכתיבה מדעית. אבל גרוע בהרבה: ההנגשה דורשת מאמץ בלתי אפשרי מן המרצים. הנגשת נוסחאות היא מלאכה תובענית, במאמץ ובעיקר בזמן. אין ספק שהמרצים, במיוחד מרצים מן החוץ שמרוויחים את לחמם בקושי, לא ישתפו פעולה. מרצה או מתרגל כותב תרגיל מדי שבוע, ואם יצטרך להשקיע בעד אותה משכורת עוד כמה שעות בכל שבוע בהנגשה הוא פשוט לא יכתוב את התרגיל.
אפשר לנבא בקלות את מסלול האירועים אם לא ישונה החוק. המרצים יפסיקו לפרסם חומרי לימוד, חומרי לימוד קיימים ייעלמו. הסטודנטים יקימו מחאה רבתי, אולי אפילו ישבתו, והחוק ישונה. אבל גלגלי החקיקה פועלים לאט, וסמסטר או שנה ילכו לטמיון.
איך אם כן מונעים אפליה של לקויי ראייה? מספר הסטודנטים לקויי הראייה הוא כזה שבוודאי ניתן לפתור כל מקרה לגופו. האוניברסיטאות מודעות כיום מאוד לצרכים מיוחדים, ואינן חוסכות במשאבים בעניין. כל תלמיד עם מוגבלות זוכה להתייחסות מלאה ולעזרה. חקיקה נוקשה אינה הפתרון.
אז אחזור אל שורות הפתיחה: אין באמת דבר כזה “נאורות יתר”, כפי שבן אדם אינו יכול להיות יותר מדי טוב לב. אבל יש דבר כזה, ניסיון לקדם נאורות שאינו מתחשב במציאות.
הכותב הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למתמטיקה בטכניון
