עוד סדרה שחוזרת אלינו מהמתים היא Young Justice, ולפחות הפעם יש לכך סיבה טובה – הסדרה המצוירת שכולה פאן גיקי טהור זוכה סוף סוף להמשך שמגיע לה. עד שהעונה השלישית תגיע אלינו, נאלץ להסתפק בצפיות חוזרות בעונה השניה, שעושה את כל מה שה-Arrowverse עושה, רק הרבה יותר טוב.
בקצרה וללא ספוילרים נספר שהעלילה עוסקת בפלישת חייזרים לכדור הארץ, כפי שניתן להסיק מהשםYoung Justice: Invasion, ובגיבורינו, מחלקת הנוער של ליגת הצדק, שנלחמים נגדם. הרבה. בכל פרק. גם בפילר הכי פילרי שקיים תהיה לפחות סצנת קרב מגניבה אחת של אנשים עם כוחות ואו מאסטרים באומנויות לחימה ואו חייזרים בקצב מהיר ובלי קמצנות על אפקטים, לפחות בדרך כלל.
בין קרב לקרב תמצאו עלילה מסובכת באופן מפתיע עם לפחות חמישה טוויסטים בפרק, והאמת שקל ללכת לאיבוד, במיוחד אם לא רואים את כל הפרקים בבת אחת. יש יותר מדי דמויות שפרוסות על פני יותר מדי קווי עלילה, וחלק מהן מיותרות במיוחד עד כדי גזילת זמן מסך, בלי להשיג איזשהו רווח עלילתי או פיתוח דמות כלשהי. למרות שקשה לעקוב אחרי התוכניות והאג’נדות הנסתרות של כל אחד, המתח עדיין שם.
שתיים מהדמויות שמקבלות יותר פוקוס הפעם הם בארט אלן וחיימה רייז, שממלאים תפקיד מפתח במלחמה נגד הפלישה למרות נבואה מסוימת מהעתיד שהייתה עלולה להפריד ביניהם. עכשיו, אני לא מחסידות ה”תתנשקו כבר” בכל פעם ששני גברים מופיעים על המסך, אבל שני אלה צריכים להתנשק כבר. איכשהו יש ביניהם יותר כימיה מכל אחד מהזוגות הרשמיים שקיבלנו לאורך העונות. דווקא הברומאנס המופלא הזה חושף עוד חולשה תסריטאית – הקשר שלהם פשוט מתחיל יש מאין, בלי שום הקדמה או ביסוס. אף פעם לא נאמר מה בעצם גרם להם להיות “חברים” כאלה טובים או למה הם מחבבים אחד את השני מלכתחילה.
דמות נוספת שזכתה לכבוד היא מ’גאן, שעברה מהפך רציני מאז העונה הראשונה. למרבה המזל היא לא אומרת את הקאצ’פרייז שלה אפילו פעם אחת, היא ללא ספק הכי חזקה מבין כל הצוות ומתמודדת עם ההשלכות של הכוח שלה. מבלי לפרט יותר מדי, יש קווי דמיון לווילו רוזנברג.
אמנם התחמקנו מ”Hello, Megan!”- המציק אבל נשארנו עם קאצ’פרייזים גרועים לא פחות. קצת קשה להיות בצד של בני האדם כשצריך לשמוע בכל פרק משפט כמו “זקנו של נפטון!” ועוד מהדוש הכי מציק בסדרה. כבר עדיף שיכבשו אותנו חייזרים וזהו.
אולי ל-YJ יש כמה נקודות תורפה רציניות בתסריט, אבל בכל מה שנוגע לוויזואליזציה, היא פשוט חגיגה לעיניים. העיצוב של רוב הדמויות נראה טוב בהרבה ממקבילותיהן ב-Arrowverse, וגם מוצלח יותר מסדרות מצוירות אחרות של DC. סוף סוף הגיבורים לא נראים כמו מקררים ולגיבורות יש פרופורציות שניתן למצוא בטבע וחליפות פרקטיות שאשכרה אפשר להילחם בהן.
אז אם אתם גיקים שמוכנים להקריב קצת זמן בשביל לצלוח את העונה הראשונה ויש לכם כוח לעקוב אחרי עלילה מסובכת כמו אינפי 2 – זאת הסדרה עבורכם.
