אומרים שבספורט הכול אפשרי, ושעל כר הדשא נכתבים הסיפורים שאפשר למצוא רק באגדות. האמרה הזאת קיבלה אישור לאחרונה כאשר מכבי צור שלום, קבוצת כדורגל שבימי שגרה משחקת בליגה א’ צפון, פגשה את אלופת ישראל, הפועל באר שבע, במסגרת סיבוב ח’ של גביע המדינה

בדרך למפגש מול באר שבע, עשתה צור שלום מיני-סנסציה כבר בסיבוב ז’ של הגביע, אז ניצחה באופן מוחץ את הפועל פתח תקווה מהליגה הלאומית בתוצאה 3-1. עם זאת, ההרגשה לאחר ההגרלה ששידכה לה את אלופת המדינה, לא לוותה בביטחון רב. “זו הייתה הרגשה חלוקה”, אומר קפטן הקבוצה, אלירן אלקובי. “חלקנו רצינו הגרלה נוחה יותר שתביא לנו עוד משחק ביתי כדי שנצליח לעבור שלב, ומצד שני אתה רוצה לפגוש קבוצה מליגת העל כדי שבאמת תגיע לכותרות ותהיה לך את החוויה הזאת שאנחנו עברנו. כולנו יצאנו מרוצים מההגרלה אבל פחדנו וחששנו מתבוסה כואבת”.

החשש מהפסד צורב אינו בלתי מבוסס, שכן רוב השחקנים עדיין נושאים עימם את הזיכרון מסיבוב ז’ של הגביע מלפני שנתיים, כאשר צור שלום הוגרלה לשחק מול הקבוצה הלוהטת של הליגה הלאומית דאז, בני יהודה, וחזרה מבלומפילד עם שבעה כדורים ברשת.

הכנה רצינית

שחקן צור שלום מרחיק את הכדור במהלך המשחק | צילום שי וקנין

לקראת המשחק כותרות עיתוני הספורט היו מלאים בכינוי “סינדרלה”, שכן ההגרלה הזו הפגישה בין הקבוצות עם פער המיקום בליגה הגדול ביותר. עם זאת הקבוצה לקחה את המשחק ברצינות המרבית. “אנחנו ידענו בפני איזו משוכה אנחנו עומדים, במיוחד אחרי שעברנו את הפועל פ”ת, ולהדיח את אלופת המדינה אצלה בבית זה משהו שהוא על סף הבלתי אפשרי”, מוסיף אלירן. “שמענו כל מיני תוכניות רדיו וטלוויזיה שאנשים מזלזלים וחושבים שנובס, ואנחנו בתור שחקנים ידענו שגם לנו יש כבוד ואנחנו גם יודעים לשחק כדורגל, המשחק מתחיל ב-0-0 וביצענו התאמות טקטיות, עבדנו שבועיים על איך להתכונן למשחק הזה והתחושה הזאת שיקרה משהו שיבזה אותנו נתנה לנו אקסטרה במגרש”.

לאחר שהקבוצה יצאה בשעות הבוקר של יום חמישי לכיוון בירת הנגב, יצאה גם שיירת אוטובוסים מאזור הקריות ועליהם מאות אוהדים, בני משפחה ונציגי העירייה. כדי לגנוז כל סיכוי להפתעה, ההרכב הפותח של הפועל באר שבע היה מלא בשחקניה הבכירים. “כשאתה עולה לכר הדשא לחימום אתה מאוד מתרגש, וזה משהו שלא קורה הרבה”, אומר אלירן. “אני אמנם משחק בבוגרים כ-13 שנה אבל לא מול אלופת המדינה, ואתה מגיע לאצטדיון כל כך מפואר ויש ששת-אלפים אוהדים ביציעים, רק מי שמשחק כדורגל מבין עד כמה עצום הדבר הזה”.

המשחק נפתח במגמה התקפית של באר שבע, שמצאה את שוער צור שלום, תום אלמדון, מוכן לכל איום מצד החלוצים האדומים. שחקנו צור שלום יצאו מעודדים לאחר מחצית ראשונה מאופסת, אך לאחר שני שערים של מאור מליקסון ומוחמד גדיר במחצית השנייה, מובילת הטבלה סגרה ניצחון חלק בתוצאה 2-0.

למרות ההפסד וסיום הדרך בגביע, שחקני צור שלום זכו למחיאות כפיים מהאוהדים הכחולים שהתמקמו מאחורי השער. “עלינו בהרגשה שאין לנו מה להפסיד”, אומר אלירן. “גם אחרי שספגנו את השערים נשארנו מפוקסים וחדים כדי לא להישבר, ובסופו יצאנו בראש מורם ובגאווה גדולה שכיבדנו את עצמנו, את המערכת ואת הקריה”.

מחמאות מכל עבר

אלירן אלקובי יחד עם כוכב הפועל באר שבע מאור בוזגלו | צילום: שי וקנין

סוף השבוע לאחר המשחק מצא את שחקני צור שלום עטופים במחמאות, עם פוסטים בפייסבוק ומאות לייקים ותגובות של משפחה, חברים ואוהדים אקראיים שבחרו לפרגן על המשחק מעורר ההערכה. “הברכות הגיעו מכל עבר”, אומר אלירן, “אבל מה שהכי נגע לליבי זה שראש עריית קריית ביאליק, מר אלי דוקורסקי העלה פוסט ותמונה שאני חלק ממנה והוא היה מאוד גאה בתגובה שלו. זה המיס אותי, לזה לא ציפיתי”.

עד לתום העונה צור שלום תחזור למסגרת הליגה, שם תנסה לשפר את מצבה ולחזור למרכז הטבלה. לדברי אלירן ההפוגה הקלה בין המשחקים באה בדיוק בזמן. “אני מניח שאם היה משחק בשישי הקרוב באמת היה לנו קשה להוריד את עצמנו לקרקע אחרי החוויה הסוערת שעברנו, אבל התמזל מזלנו ויש לנו פגרה של שבועיים כך שנוכל להתנתק ולהגיע למשחק הבא שלנו בראש מורם. חוזרים חזרה לשגרה”.

מה צופן העתיד לקבוצת מכבי צור שלום, קבוצה קטנה שזכתה לחשיפה ברמה הלאומית? בקרוב עתיד להיבנות אצטדיון חדש שיהיה מותאם לאירוח קבוצות עם קהל אוהדים גדול יותר, ובהתאם ישתנו מטרות הקבוצה שתכוון למיקום גבוה יותר בטבלה ואף העפלה לליגה הלאומית. “מי שמכיר את השכונה ואת האווירה יודע שזה ממש כמו משפחה אחת גדולה”, מוסיף אלירן. “מכבי צור שלום היא לא רק קבוצת בוגרים, היא מונה היום כ-300 ילדים ונשים במחלקות מסודרות בבתי ספר לכדורגל ובעקבות המשחק אנשים שבעבר לא התעניינו פתאום מתקשרים ומגיעים למשחקים. היום אני מאוד שמח שכולם יודעים מי זאת צור שלום ואיפה היא נמצאת ואיזה סטנדרטים ודברים טובים יש לנו פה, ואני חושב שזה יסייע לנו בעתיד”.

גם מבחינת אלירן אלקובי, השחקן הוותיק בן ה-31 שהחל את דרכו בנערים ג’ וכיום כאיש משפחה שמחלק את זמנו בין עבודה, בית ומגרש האימונים, החוויה היא רק אבן דרך בסיפור עם גורל ידוע מראש. “את היעוד שלי השגתי בזה שיש לי מקום עבודה מסודר, והחלטתי לשחק בתור תחביב והנאה. אני אשאר בקבוצה ואמשיך לשחק עד שהרגליים יקרסו. קשה להפסיק”.