מכיל ספוילרים קלים לכל העונות.
הסדרה מספרת על רגנאר לותברוק, ויקינג שיוצא למסעות בזיזה והרג מהנים ברחבי אירופה ומספקת מבט סמי-חינוכי על ההיסטוריה, המנהגים והמיתולוגיה הנורדית. מדובר על סאגה שמתפרשת על פני יותר מעשור שנים וחצי יבשת, וכך יוצא לנו להכיר את משפחתו, חבריו ואויביו של רגנאר לעומק.
ל”ויקינגים” יש הרבה יתרונות שהופכים אותה לאחת הסדרות הכי כיפיות על המסך. הקרבות מושקעים, מעניינים ועמוסים באקשן. האסטרטגיות מבריקות, רוב הזמן שיטות הפעולה של רגנאר לא צפויות בכלל ומבטיחות הפתעה מרעננת. מה גם שתמיד קיים אלמנט המתח באוויר, כי בניגוד לסדרות אחרות, הם לא בהכרח תמיד מנצחים.
גם בפרקים שלא כוללים מלחמה יש עניין והנאה כי, הפתעה, הדמויות הן לא רק גיבורי פעולה ריקים מתוכן. כל דמות מעניינת בפני עצמה והיחסים בין הדמויות על אחת כמה וכמה. לרגנאר יש מערכות יחסים טעונות ומורכבות כמעט עם כל מי שמופיע על המסך. אף אחד לא מושלם (במיוחד לא אתה, אתלסטאן) אבל לכולם יש אופי שניתן להזדהות איתו.
כאמור, שום דבר לא מושלם ויש ל”ויקינגים” הרבה חסרונות, במיוחד בעונה הראשונה. קל לראות שעד תחילת העונה השנייה הם מנסים מאוד לחכות את “משחקי הכס” וזה לא כל כך הולך להם. לוקח להם קצת זמן למצוא את עצמם ואת הייחוד שלהם כסדרה. בסופו של דבר זה מצליח, גם אם ניתן למצוא שביבי ‘משחכסיות’ בהמשך (שבאים לביטוי בעיקר בסצנות סקס מיותרות שלא קשורות לעלילה).
עוד נקודה בעייתית היא מחסום השפה – כחלק מהעלילה, הוויקינגים שלנו צריכים לתקשר עם אנגלים, צרפתים וסינים, כשרוב הזמן לאף אחד מהם אין ידע בשפתו של השני. הטיפול בבעיה הזאת נפתר בדרך כלל על ידי כך שאחת מהדמויות המעורבות לומדת את השפה השניה תוך פרק או שניים, ומיד פוצחת בנאומים רהוטים בשפה הזרה. לא אמין במיוחד, אבל כנראה שעדיף משתיקות מביכות והרבה פנטומימה כושלת.
מדי פעם משתרבב אלמנט פנטסטי כלשהו – יש כאלה הרואים את העתיד, נרמז בכבדות שאחד מהאלים מגיע לביקור בעיר ועוד כל מיני שטויות. פנטזיה זה טוב ויפה אבל לפעמים פשוט אין לה מקום. מעניין לראות איך הוויקינגים מאמינים באלים, אבל כשהופכים את האלים למציאות של ממש האלמנט ההיסטורי מתפספס לחלוטין.
לבסוף, יש לנו את בעיית העלילה שלא קשורה לכלום ולא מעניינת אף אחד – ווסקס. היה מעניין כשהמלך המגלומן מה-שמו הסתחבק עם רגנאר, אבל במהלך העונה האחרונה כבר אין ביניהם שום קשר. יצא שהאנגלים קיבלו תת-סדרה (שאינה מתכנסת) משלהם שמתפקדת באופן בלתי תלוי במעללי הויקינגים, וכתוצאה מכך גם משעממת מאוד. כנראה שהם ייפגשו שוב בהמשך, אבל בינתיים אין להם סיבה לגנוב זמן מסך מהאנשים המגניבים באמת.
למרות כל התלונות, בסופו של דבר מדובר באחת הסדרות הכי מושקעות על המסך, וזה של ערוץ ההיסטוריה, אז אפשר אפילו להתייחס לזה כסוג של למידה חינוכית. מומלץ לדלג על החצי הראשון של העונה הראשונה ולהגיע ישר לקטעים הטובים.
ייהנו במיוחד: חובבי היסטוריה וכאלה שצריכים יותר מפרק אחד בשבוע של “משחקי הכס”.
