אחרי שלוש שנים בראשות אגודת הסטודנטים בטכניון וארבע שנים במערכת בסך הכל, לדני מגנר יש הרבה מה להגיד. על הגורמים שסייעו לו לקדם יוזמות היסטוריות בתחום האקדמי, על תאים פוליטיים בקמפוס ועל גורמים פוליטיים מבית שכמעט גרמו לו לקום וללכת. ראיון סיום קדנציה שלישית של סיו”ר אס”ט ויו”ר האגודה בשנתיים הקודמות
כשבועיים לפני תאריך הבחירות לנשיאות אס”ט בדצמבר 2012, מצא עצמו דני מגנר במצב לא פשוט בכלל. שותפו המקורי לתפקיד הסיו”ר פרש מסיבות אישיות כחודשיים קודם לכן, שותפו השני נפסל על ידי ועדת הבחירות לאחר שלא עמד במלוא הקריטריונים. בפניו עמדו שתי אפשרויות: לחזור בו מהרצון להתמודד על תפקיד היו”ר בו חשק כל-כך או להמשיך ולתור אחר שחקן רכש חדש, כזה שיסכים להיכנס ללא היערכות גדולה לאחד התפקידים הסטודנטיאליים החשובים ביותר בטכניון. לבסוף, כאשר חבר לבני חקק, אז נציג סמסטר אלמוני מהפקולטה לתעשיה וניהול, ולאחר קמפיין בחירות מאסיבי לגיוס אהדה, יכול היה דני לנשום לרווחה. המטרה הושגה. הפסגה נכבשה. כעת הגיע הזמן לתת גז ולהצעיד את הטכניון למקום טוב יותר.
מה הוביל את הילד השקט מיקנעם עילית, כזה שמעיד על עצמו שלא מצא מסגרת חברתית בבית הספר, לאדם שיעמוד בראש אגודת הסטודנטים בטכניון שלוש שנים ברציפות, יותר מכל אחד אחר לפניו? הוא מודה שהשינוי הגיע דווקא בתקופת הצבא, בעת ששירת במסלול שחקים של חיל המודיעין. רחוק מהקבוצות החברתיות מעיר נעוריו, מהמטאליסטים לובשי השחורים ומהערסים שמדברים כל היום על כדורגל, מצא דני את הנישה אליה סוף-סוף הרגיש שייך. שם קיבל את הגירוי האינטלקטואלי אליו שיווע, שם קיבל את הכישורים שעזרו לו להאמין בעצמו וביכולתו להוביל שינויים מרחיקי לכת.
כבר בקמפיין הבחירות הראשון שלו רץ דני על הטיקט האקדמי. כיו”ר הוועדה האקדמית באס”ט, תפקיד אותו מילא כשנה לפני כן, היה מעורב במגוון תהליכים לשינויים אקדמיים, הבולט שבהם היה שימוש כחבר בוועדה לבחינת מבנה הלימודים והעומס הלימודי בטכניון, שהוקמה ביוזמת הטכניון. למרות שכיום אין סטודנט אחד שיכול להודות שאי פעם שמע עליה, ועדת העומס היוותה זרז לשינוי הנוף האקדמי. הישגה בולט היה מהפכת פרסום הממוצעים בכל המקצועות ולצידה באו גם שינויים דרמטיים נוספים: החל מקיצור הסמסטר מ-14 ל-13 שבועות, ביטול החפיפה בין מועדי ב’ לסמסטר אביב, מועד ב’ לכל בוחן תקף, מיסוד חופש חנוכה וכלה בשינוי תקנה 2.3.4 המחייבת את המרצים להחזיר את תוצאות המבחנים עד ל-10 ימים מיום הבחינה וקבלת תשובות לערעור על מבחן עד שבוע לבחינת מועד ב’.
כיו”ר אס”ט קטף דני את הפירות על עבודת המטה המאומצת, למרות שלטענתו, היה מוכן להסלים הרבה יותר אם לא היה רואה תוצאות בשטח. “תפיסת העולם שאיתה נכנסתי הייתה הרבה יותר לוחמנית ממה שבסוף בא לידי ביטוי”, הוא אומר. “לשמחתי גיליתי שהטכניון הושיט לנו יד והדלת הייתה פתוחה, אבל אם היה צריך היינו עושים בלאגן ענק. לא הייתי מוכן לקבל תרחיש שלא נצליח לשנות, לי היה ברור שנשנה. כשהצגתי את המצע במכרז שלי לתפקיד יו”ר ועדה אקדמית, צחקו עלי. בוועד המנהל של אס”ט לעגו לי, אמרו שאין סיכוי שאצליח. אבל צחק מי שצחק אחרון. אני ידעתי שאני אלך עם זה עד הסוף”.
שיתוף הפעולה בין הטכניון לנציגי הסטודנטים, כפי שניתן להתרשם, הוא סוג של יחסי “חולה ורופא”. על הסטודנטים להעלות נושאים שלדעתם טעוני שיפור ועל הטכניון לבחון ולהעריך את מידת נחיצותו של המהלך, ולדאוג לשיפור. “אם הסטודנטים לא היו באים עם הצעות לטכניון, לדעתי היינו נשארים באותו מצב”, אומר דני. “אני חושב שבטכניון היה, יש ואני מקווה שגם יהיה רצון לעזור לסטודנטים, אבל אין מיקוד, ובסופו של דבר מה שהסטודנטים לא יניעו לבד הטכניון לא יעשה בשבילם”.
למזלו של דני, ולמעשה למזלם של כלל הסטודנטים בטכניון, השותף לקידום המהלכים הללו מצד הטכניון היה פרופ’ דאוד בשותי מהפקולטה למתמטיקה, שכיהן באותם ימים כדיקן לימודי הסמכה. פרופ’ בשותי היה ידוע כ’פרו-סטודנטיאלי’, בעיקר בזכות תפקידו הקודם כיו”ר ועדת סגל-סטודנטים הכלל-טכניונית. בתמיכתם של נשיא הטכניון, פרופ’ פרץ לביא, והמשנה הבכיר לנשיא, פרופ’ פאול פייגין, הוביל בשותי קו של קידום יוזמות שעלו מהשטח, ומאידך דאג שכלל המרצים בטכניון יקיימו את ההנחיות החדשות. הוא לא היסס לנזוף במרצים ואפילו “לתת להם על הראש” אם היו עוברים על הכללים. “לולא פרופ’ דאוד בשותי, לא היינו מצליחים להגיע להישגים אליהם הגענו”, מעיד דני. “לכן אני אומר שכל סטודנט בטכניון חייב לו. אני מציין אותו בכל הזדמנות ואף הענקנו לו מעמד של חבר כבוד באס”ט. מבחינתי הוא גיבור הצדק האקדמי של הסטודנטים בטכניון”.
הוכחה להשפעת הרפורמות הרבות שקודמו בשנים האחרונות, התקבלה בחודש אוקטובר האחרון, עת פרסמה התאחדות הסטודנטים הארצית את סקר שביעות הרצון השנתי בכלל מוסדות הלימוד האקדמיים. לאחר שנים של דשדוש במקומות האחרונים, דורג הטכניון במקום ה-20 בדירוג הכללי “והראשון בקרב האוניברסיטאות”, ממהר דני להדגיש.
עם סיום תפקידו של פרופ’ בשותי, נכנס לתפקיד דיקן לימודי הסמכה פרופ’ יכין כהן, שאף עמד בראש אותה ועדה לבחינת העומס ומכיר את התהליך מקרוב. על אף זאת, רמת האסרטיביות שלו מול מרצים סוררים אינה עומדת בקנה אחד עם זו של קודמו. “הבעיה שדיקני לימודי הסמכה לא תופסים את תפקידם כמי שיכולים להכתיב ולחלק פקודות לחברי סגל”. אומר דני. “אנחנו מרגישים את הרוח הגבית מההנהלה, אבל יש ירידה באסרטיביות שמופעלת לאכיפה של התקנון והנהלים. ברגע שיש הפרה, לא מטפלים בה באותה יעילות ואסרטיביות שפרופ’ בשותי טיפל בה. אנחנו מצפים שימשיכו את דרכו”.
לא מדעי הדשא
במהלך שלושת השנים בהן היה דני בראש המערכת, המציאות הישראלית התדפקה שוב ושוב על שערי הטכניון. שתי מערכות בחירות ומבצע צבאי רחב היקף בדרום, איימו להפר את הסטאטוס-קוו הקיים בין הסטודנטים. להגיד שאס”ט היא אגודה א-פוליטית נשמע כמו אמרה חבוטה, אך מלבד ניסיון אחד ליצור שיח פוליטי, בדמות פאנל שהתקיים ערב הבחירות לכנסת ה-19 בהנחייתו של דן שכטמן ובהשתתפות נציגי המפלגות הגדולות (לא, ‘עוצמה לישראל’ אינה נחשבת למפלגה גדולה), אס”ט מקפידה לשמור את הנושא הפוליטי מחוץ למשחק. עם זאת, אין ביכולתה למנוע התארגנויות פרטיות של סטודנטים ולעצור יצירת “תאים פוליטיים” בקמפוס. לדעתו של דני, עדיף אם התארגנויות כאלה לא היו מתקיימות כלל. “כשאני רואה דוכנים של ‘מרצ’, ‘אם תרצו’, ‘תא אופק’ ו’הישראלים’, זה קצת מצער אותי”, הוא אומר. “אני חושש שהם ידליקו את הקמפוס. הטכניון, בניגוד לאוניברסיטאות אחרות בארץ, הוא קמפוס מדעי-הנדסי. אנשים באים לפה כדי ללמוד ולרכוש מקצוע. אנחנו לא אחת מהאוניברסיטאות שבהן באים ללמוד מדעי הדשא ולהתווכח. אני לא חושב שזה המקום הטבעי לעשות את הדברים האלה, על אף שאנחנו מבלים פה זמן ורב ויש מי שיטען מנגד שזה המקום להשפיע. אני חושב שבמקרה של הטכניון הנזק גדול מהתועלת”.
יש שיגידו שסטודנטים צריכים להיות מעורבים יותר בנעשה במדינה דרך אותן מפלגות שמייצגות אותם.
“אז קודם כל החוק מיישר איתך קו, כי החוק מאפשר להם לעשות את הפעילות הזאת והם אכן עושים אותה. אני לא יוצא נגד החוק, אבל לא כל מה שחוקי הוא בהכרח חכם ומתאים לכל מקרה. בימים כאלה שהאינטרנט נגיש לכולם ורוב הפעילות מתבצעת בפייסבוק ולא על גבי דוכן, לנוכחות הזאת בקמפוס יש יותר אפקט שלילי מאשר תועלת. אני מאוד חושש שאנחנו נהפוך לאוניברסיטת חיפה או לאוניברסיטת תל אביב ששם יש התנגשויות בין ערבים ליהודים. אני מרגיש שיש קונצנזוס ענק, מקיר לקיר, גם של יהודים וגם ערבים, גם מימין וגם משמאל, על כך שצריך להשאיר את הדברים האלה מחוץ לקמפוס”.
אתה לא מסתיר את דעותיך הפוליטיות, גם בטורי דעה וגם בדיונים ולפעמים אף נכנס במישהו שמנצל את כוחו ונטייתו הפוליטית כדי לקדם אג’נדה מסוימת.
“כיו”ר אס”ט אף פעם לא הבעתי את דעתי הפוליטית ואף חדלתי מלכתוב מאמרים ב-Ynet בכל שלושת השנים האחרונות. רק עכשיו, בדמדומי הקדנציה שלי, פרסמתי מאמר דעה פוליטי. לאורך תקופה זו גיניתי ראשי אגודות סטודנטים שהביעו עמדות פוליטיות בפלטפורמה שעומדת לרשותם. כשהתאחדות הסטודנטים ואגודות אחרות הביעו דעות פוליטיות בנושאים שאינם סטודנטיאליים, גיניתי את זה בתקיפות מאוד גבוהה, כולל פומבית. אני חושב שרוב הסטודנטים לא יודעים מהן דעותיי הפוליטיות האישיות, כולל הוועד המנהל של אס”ט. אני בן אדם פרטי וברור שיש לי את הדעות שלי, אני מתווכח עם חברים שלי מהצבא, אבל אף פעם לא עם סטודנטים בפלטפורמה טכניונית או תוך ניצול מעמדי באגודת הסטודנטים”.
עניינים של כבוד
כאשר אס”ט היא הגוף שאחראי על העלאת תלונות ובעיות שמגיעות מהשטח, על הטכניון לאכוף את התקנות אותן הוא עצמו מחוקק, והציפייה היא שהוא יעשה זאת לפחות באותה מידה שבה הוא אוכף את תקנון המשמעת כלפי הסטודנטים. עם זאת, עדיין קיימות חריגות בקיום התקנות בקרב מרצים. סוגיה זו מהווה נקודה למחלוקת דווקא בין אס”ט לסטודנטים, שמרגישים שכל מאמץ הצפת הבעיות וההובלה לתקנון פשוט לא שווה אם המרצים לא מקיימים אותן. לאחר שהגיעה למסקנה שמיצתה את כל המאמצים הדיפלומטיים לקדם את נושא האכיפה, ובמטרה לגרום לטכניון לבסס “סל כלים” להתמודדות עם מרצים שעוברים על התקנון, החליטה אס”ט בחודש מאי 2014 להוציא פוסטר המציג את רשימת המרצים שאיחרו בפרסום ציונים בסמסטר חורף תשע”ד, פוסטר הכולל את שם המרצה, מספר ימי האיחור ואת תגובתו. “המחשבה הייתה שאם הטכניון לא נעתר להפצרותינו בערוצים הדיפלומטיים המקובלים בינינו, אז נצא למרחב הפומבי”, מסביר דני את המהלך. “מרצה שמפר את התקנון – שיישא באחריות הציבורית למעשיו, שייתן דין וחשבון על זה שהוא מפר את החוק”.
למרות החשש בנקיטת צעד חריג זה, פרסום הפוסטר זכה לתגובות חיוביות, גם מצד הסטודנטים וגם מצד בכירי הטכניון. “קיבלנו מכתב מהמשנה לנשיא לעניינים אקדמיים, פרופ’ גדי שוסטר, שבו הוא התייחס לאופן שבו הטכניון יטפל בנושא, בנוסף כמה דיקנים שלחו לנו תגובות מחזקות ואמרו שאנחנו עוזרים להם באכיפה מול המרצים שלהם”.
כאשר ראו כי טוב, ההחלטה לפרסם פוסטר מרצים מאחרים נוסף בסמסטר חורף תשע”ה הייתה מובנת מאליה. ואכן, בחודש יוני האחרון פורסמה רשימת המרצים המאחרים, שבמקרה או שלא, מציגה תמונה מעט משופרת מאותה התקופה אשתקד – פרסום של 28 שמות לעומת 33, ומספר המרצים המאחרים במספר ימים יוצא דופן – עשרה ימים או יותר מהמועד האחרון להחזרת ציונים, היה אחד בלבד, מול לא פחות מתשעה מרצים בתשע”ד. ואולם, בניגוד לשנה שעברה, הקולות נגד פרסום הפוסטר נשמעו חזק הרבה יותר, בעיקר מאת חבר סגל אחד – פרופ’ משה ברוך.
קצת רקע. לפני כשנתיים הוקם בפייסבוק “הפורום האקדמי”, קבוצה אותה מנהלים גורמים רשמיים של אס”ט ובה ניתן לשאול שאלות ולהעלות נושאים בעלי אופי אקדמי לדיון, מעין תחליף לפורומים המיתולוגיים של אס”ט. בחודש מרץ האחרון הצטרף לפורום נציג רשמי של הטכניון, חבר סגל בפקולטה למתמטיקה שמונה לא מכבר לעוזר המשנה הבכיר לקידום ההוראה, פרופ’ משה ברוך, מרצה מוערך שאף זכה ב’פרס ינאי למצוינות בחינוך האקדמי’ לשנת תשע”ג. הצטרפותו של פרופ’ ברוך לפורום לוותה באהדה רבה, לרבות מצד אס”ט. את הקבוצה שטפו מאות לייקים ותגובות מצד סטודנטים ששמחו על כך שיזכו סוף-סוף להתייחסות אישית מצד גורם בטכניון.
כאשר פורסם בפורום האקדמי דבר הוצאת הפוסטר, פרופ’ ברוך לא היסס ושיגר את תגובתו: “חברי הסגל המאחרים אינם פושעים או מבוקשים ששמים את שמם על פוסטרים עם סכום על ראשם”, כתב בין היתר. “לדעתי, מרצה המקצוע אינו צריך להסביר את סיבות האיחור לסטודנטים אלא להנהלת הטכניון. דמיינו מצב שתלמיד בתיכון מבקש מהמורה הסבר מדוע היא איחרה לשיעור ואת תלמידי התיכון תולים פוסטר עם שמות המורים המאחרים. זה לא מאוחר להתחרט”. יש לציין שלמרות שפרופ’ ברוך היה הקולני ביותר כדובר הלא-רשמי של המרצים בטכניון, ניתן להניח שרוב המרצים, בין אם הופיעו ברשימה ובין אם לאו, ראו בפוסטר כלי שאינו מכבד את הקשר בין הסטודנטים לחברי הסגל.
כמוביל המהלך, היה דני פעיל מאוד בדיון והגן על עמדתה של אס”ט. “חשוב לציין שאין פה ‘שיימינג’ כפי שטוען משה ברוך – זו שקיפות, זה מידע פומבי שזמין באינטרנט וכל אחד יכול לאסוף את המידע הזה. אדרבה, אנחנו מפקחים על מה שאנחנו מפרסמים, ביקשנו תגובות מכולם ופרסמנו אותן כלשונן, וגם אם ראינו שיש מקרה קיצוני – מחקנו. אני לא מרגיש שעברנו איזה גבול. לא פרסמנו את הרשימה מחוץ לטכניון, לא רצנו איתה לתקשורת כמו שעשו באוניברסיטאות אחרות. חשוב לנו לשמור על תדמית הטכניון. אני יכול להבין שלמרצה זה לא נעים, אבל זה המחיר המינימאלי שהוא צריך לשלם על זה שהוא מפר את התקנון”.
הדיון בפייסבוק גרר חילופי דברים בין המרצה לסטודנטים רבים שהיו מעוניינים לתת את דעתם ובשלב מסוים אף הסלים כאשר פרופ’ ברוך בחר להוסיף את עצמו ל’רשימה השחורה’ של מרצים מאחרים בסמסטר העוקב כמחאה לטענתו על חוסר הכבוד אותו מפגינה אס”ט. לאחר שהוגשה תלונה מאס”ט לנציב תלונות הסטודנטים על הצהרה זו, חזר בו פרופ’ ברוך מהחלטתו. ראוי לציין שמאז אותו דיון רחב ידיים הופעותיו בפורום היו מעטות ביותר.
נקודת שבירה
מלחמות מול מרצים הוא מוכן לעשות בכל יום בשבוע, התפלמסויות מול הנהלת הטכניון הוא מוכן לאכול בלי מלח, אבל לדבר אחד דני לא ציפה במסע הארוך שלו בראשות אס”ט – לבעיות מבית. “אני לא רואה את עצמי כפוליטיקאי, אלא כדיפלומט”, הוא אומר. “התפקיד שלי הוא לקדם שינויים למול מישהו. כשבבית מתחילה פוליטיקה פנימית, זה פירק אותי, אני לא חסין לדברים האלה. מאוד חשוב לי להיות מוערך על ידי הציבור שאני מייצג, שיעריכו את מה שאני עושה ושיאמינו בי”.
סוגיית אי-האמון בין נשיאות אס”ט לבין הוועד המנהל של אס”ט – הדירקטוריון המורכב מראשי ועדי הסטודנטים בפקולטות, התגלתה באופן פומבי בזמן הבחירות האחרונות לראשות האגודה בדצמבר 2014. הבחירות בהן דני ואלון כהן נזנין הציעו את עצמם כצמד בפעם השנייה. למרות שהתמודדו שוב ללא צמד מועמדים מולם, הם זכו לכ-55 אחוזי תמיכה בלבד מול 42 אחוזי התנגדות. “היו הרבה הצבעות שהיו הצבעות התרסה”, אומר דני. “כשיש זוג מעמדים אחד זה מצחיק להצביע נגד. יש פה לדעתי היבט מאוד חזק של סגירת חשבונות של אנשים שלא יישרנו קו עם דעתם. להגיד שזה לא פגע בי – לא יכול להגיד לך. זה מאוד מאוד כואב. אבל זו המציאות של העולם הפוליטי. אנשים שיש להם זכות הצבעה והם מרגישים פגועים”.
ממה אתה חושב שהם נפגעו?
“לאורך השנים, ככל שאתה מתקדם, קשה להתחזק. אתה צובר אויבים. כשאתה מתמודד בבחירות הראשונות אתה מפזר סיסמאות והבטחות, הרבה פעמים בלי כיסוי ואתה לא חייב לגבות. בקדנציה שנייה ובפרט שלישית, אתה לא יכול להבטיח דברים שאתה באמת מאמין בתוך תוכך שהם לא ברי-יישום. דבר שני, צברת אנשים שפגעת בהם במהלך הדרך, שלא הסכמת איתם, שלא היית מספיק נחמד אליהם, שלא הקדשת להם מספיק זמן. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה הפנימית של אס”ט, אבל היו אג’נדות שאנחנו לא הסכמנו לקבל, והרבה פעמים האחריות שלנו לטובת האגודה כולה גרמה לנו לקבל החלטות שלא היו פופולאריות על ידי איזשהו ועד. לדוגמא, כשאתה בא משיקולי אחריות תקציבית, אתה לא מאפשר לעשות אירוע שיפסיד 40 אלף שקל, כי אתה מבין את ההשלכות.
אתה מצטער בדיעבד שלא הקדשתם מספיק זמן לטיפוח הקשר עם הוועד המנהל?
“לא, כי אם הייתי מזמין אותם לבירה, לא היה לי זמן לעשות משהו אחר שבעיני הוא חשוב יותר לטובת הסטודנטים”.
אולי הקש ששבר את גב הגמל בכל הנוגע להתנהלות מול הוועד המנהל הגיע כאשר דני ואלון החליטו לבצע את החלפת תפקידי היו”ר והסיו”ר ביניהם, מהלך שעליו הצהירו עוד במצע הבחירות האחרון. “הרעיון היה שבמחצית הקדנציה נחליף תחומי אחריות כדי לרענן קצת את המערכת. אני אקח את משרד קמפוס, אלון ייקח את משרד תומך הלמידה ונקדם דברים חדשים, גם כדי שנרגיל את המנהלים שיש בוס חדש וגם כדי שאנחנו נסתכל על דברים בעין יותר ביקורתית”.
המהלך לא התקבל בעין יפה בעיני הוועד המנהל, שדרש לבחון את כשרות העניין מבחינה משפטית. לאחר שהתגברו על מכשול זה, ההחלפה אושרה בסופו של דבר. “בראיה רטרוספקטיבית, אני לא יכול להגיד לך שזה היה מהלך חכם”, מודה דני.
סבב ההתכתשויות הוא גם זה שגרם לדני ואלון לבקש ולהקדים את מערכת הבחירות הנוכחית לתחילת אוקטובר, דבר שלבסוף לא אושר ולמעשה הותיר את אס”ט כחודשיים עם חברי נשיאות שכבר מועסקים במשרה מלאה במגזר העסקי. “יש רוח לא נעימה, לפחות אנחנו מרגישים ככה. אנחנו מרגישים קצת שהסבלנות שלנו למערכת והסבלנות של המערכת אלינו נהייתה נמוכה. רצינו להקדים את הבחירות כדי שתיכנס נשיאות חדשה ורעננה כמה שיותר מוקדם ולצייד אותה במיטב הכלים”.
יעדים לעתיד
צילום: מתוך פייסבוק
כמעין ‘ירושה’ לצוות החדש שירש את כס הנשיאות, פרסם דני ביוני 2015 את מסמך “מפת הדרכים לקידום ההוראה ושיפור היחס לסטודנטים בטכניון”, חוברת המאגדת בתוכה מספר סעיפים, שמהווים את המשך הפעילות של אס”ט מול הטכניון בתחום האקדמי. “מבחינת התקנות אני חושב שפתרנו את כל הבעיות שראיתי לנגד עיני בעת ההיא”, הוא מסביר, “והבעיות שנותרו לא פתורות נוגעות לתחום קידום ההוראה ושיפור ההוראה עצמה. חבל שהתובנות שלי ילכו לאיבוד בתורה שבעל-פה שלא תעבור מדור לדור מטבע הדברים. אני חושב שזה משהו שאס”ט צריכה לעסוק בו בעתיד יחד עם הטכניון”.
בין הנושאים במסמך ניתן למצוא המלצות לשיפור משאל המרצה והמתרגל, התייחסות למרכז הבחינות של הטכניון ואף המלצות לרענון הקריטריונים להענקת ‘פרס ינאי’ למרצים מצטיינים. “המעמד של הפרס נשחק”, אומר דני. “אני מסתכל על רשימת הזוכים של השנה, יש הרבה אנשים שלא מגיע להם בכלל, הם לא מצטיינים או לכל הפחות הם לא עומדים בקנה אחד עם מי שזכה בשנה הראשונה שבאמת היו עילויים. במקרה הזה אני חושב שלא צריך לחלק, אנחנו שוחקים את מעמד הפרס”.
המסמך הסופי הוצג לחבר הנאמנים של הטכניון ודני מעיד שכבר ישנה התייחסות לדברים. “התקבלה החלטה שהטכניון יתייחס למסקנות המסמך בקורטוריון הקרוב והיום אני יכול להגיד שקיבלו את זה ברצינות כי הטכניון הקים ועדה שצפויה לדון בפרסי ההצטיינות בטכניון, ואני יודע שהתחילו במאמץ לבחינת מבנה משאל המרצה והמתרגל, שזה מתייחס באופן ישיר למה שכתבתי. אני מאמין שלפחות חלק ממה שכתבתי יאומץ ואם לא אז יהיו להם סיבות טובות לזה כי אני סומך על האנשים שיהיו בוועדה”.
איך אתה רוצה שיזכרו את הקדנציה שלך?
“אני רוצה שיזכרו את הקדנציה כתקופה שבה אס”ט יצרה לעצמה תחושת מסוגלות לעשות שינויים אקדמיים בקנה מידה גדול. קיבלה את האומץ לעשות דברים שעד עכשיו נחשבו לטאבו. דבר שני, בתור הקדנציה שבה אס”ט עברה מהפכה תדמיתית. הפכנו לאגודה שהסטודנטים אוהבים. תמיד היינו האגודה הטובה בארץ, את זה אני לא זוקף לזכותי, אבל כשאני נכנסתי לאס”ט הסיסמא הייתה ‘אס”ט מושחתים’. נציגי אס”ט רבו עם סטודנטים בפייסבוק ובפורומים עם קללות ונאצות. אז שנאו אותנו ועכשיו אנחנו במצב שנקנו מעל 1,500 חולצות של אס”ט על ידי סטודנטים. כל כך אוהבים אותנו שהסטודנטים משלמים מכספם הפרטי ללבוש חולצה שיש עליה לוגו אס”ט”.
איפה הרגשת כיף כיו”ר אס”ט?
“הסיפוק הכי גדול הגיע כשעשינו שינוי אקדמי גדול. כשהעברנו תקנה – הייתי הולך לישון מאושר. גם כשעשינו שינויים ארגוניים גדולים, כדוגמת קליטת הסטודנטים לתארים מתקדמים באס”ט, כשהבנתי שההשפעה שלי היא לא עכשיו אלא לדורות הבאים, שאני עשיתי את הטכניון מקום טוב יותר. וכמובן כשזכינו במקום ראשון בסקר שביעות רצון סטודנטים, כיף לדעת שמעריכים מה שאתה עושה ושהשפעת”.
ולחילופין איפה אתה מרגיש שהיה לך פספוס?
“ברמה הטקטית יש החלטות תפעוליות שקיבלתי שאני חושב שהיו שגויות, למשל כשחתמתי חוזה לא טוב, אבל הן לא אלה שהרסו לי את מצב הרוח. אם הלכתי לישון עצוב זה היה כשהייתי צריך להתמודד עם פוליטיקה פנימית שאני פשוט לא יודע איך להתמודד איתה. מאוד כאב לי שאנשים לא רואים את האמת כפי שהיא, לא יודעים מה העיקר ומה התפל”.
אתה מרגיש שקיבלת יותר מהסטודנטים ומהאנשים בשטח מאשר מהנציגים שלהם?
“כן. במיוחד בשנה האחרונה”.
מי השניים שהכי נהנית לעבוד איתם באס”ט?
“בני חקק ואלון כהן נזנין. למרות שלא הכרתי אותם לפני זה, שניהם היו לא רק שותפים, אלא חברים לכל החיים. התמזל מזלי שהתברכתי בשותפים הטובים ביותר שיכולתי להעלות על הדעת ואני מאחל לעצמי שאני אמשיך להיות חבר שלהם כמו שהייתי עד עכשיו”.
ואיך אפשר בלי פרק התודות
“חשוב לי להודות לחברי הכבוד של אס”ט, בראשם נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא, פרופ’ פאול פייגין, גב’ זהבה לניאדו, גב’ עדנה אדלר וכמובן פרופ’ דאוד בשותי – אני שוב חוזר ואומר שבעיני הוא חלוץ במה שהוא עשה לטובת הסטודנטים. לאלון ובני שבלעדיהם זה לא היה קורה, לעובדים הקבועים של אס”ט שהם עוגן של שירותיות וזיכרון ארגוני וכמובן לאנשי האגודה הנפלאים, מנהלי המשרדים, הרכזים, והנציגים. הסטודנטים לא מספיק מבינים עד כמה מורכבת העבודה של פעילי האגודה שברוב המקרים מקדישים יותר זמן לאגודה מאשר ללימודים כשהם היו יכולים להרוויח הרבה יותר כסף בחוץ ולעשות דברים שהיו תורמים יותר לכיס שלהם”.
צילום תמונת שער: אורי ראובן
טור הדעה האחרון של דני שפורסם ב-Ynet
מסמך “מפת הדרכים לקידום ההוראה ושיפור היחס לסטודנטים בטכניון”
