מכיל ספוילרים לעונה 2.
קשה לומר ש’ה-100′ היא סדרה מקורית במיוחד. מדובר על בת כלאיים של ‘משחקי הרעב’, ‘בעל זבוב’, ‘90210’, ‘העולם אחרי’ ו’פוקהונטס': לאחר מאה שנים בהן בני האדם חיים מחוץ לכדור הארץ, הם שולחים מאה עבריינים צעירים (כן, מאה בדיוק, איזה צירוף מקרים מדהים) כדי לבדוק האם ניתן לשוב ולשרוד בכדור שלנו. התשובה היא כן. כמובן שישנם שבטים נוספים של אנשים שכבר חיים בו, וה-100 צריכים להילחם על חייהם נגד אותם שבטים ארציים, לבנות ציוויליזציה חדשה ולהצליח ליצור קשר עם הוריהם בחלל. אבל מאיזשהי סיבה הדגש בעונה הראשונה הוא בעיקר על הרומנטיקה.
היקום בו מתרחשת הסדרה לא הכי אמין – יש הרבה פרטים קטנים שלא מסתדרים ואף פעם לא טורחים להסביר אותם: למה הארציים פיתחו שפה משלהם אם כולם מדברים אנגלית שוטפת? מה הטעם להחזיק קטינים שביצעו עבירה חמורה במאסר עד גיל 18 אם רוב הסיכויים שיהרגו אותם אחר כך ממילא? איך כל אחת מהתחנות הצליחה לנחות בדיוק באותו מקום בעולם ללא מערכות ניווט ראויות? למה קלארק לא טורחת להכשיר עוד רופאים למקרה שיקרה לה משהו? אם התיבה בנויה מ-13 מדינות, למה לכולם יש רק שמות אמריקאיים? ואם כבר שמות, מאיפה לעזאזל הגיע “ת’לוניוס ג’אהה”?
הדמויות בסדרה הן אוסף של קרטונים נאים בעלי מאפיין אישיות בודד, חיי אהבה עמוסים במיוחד ונטיה להסביר לבן שיחתם דברים שהוא כבר יודע כדי לספק מידע לצופים. למרות זאת, דברים מעניינים כן מצליחים לקרות – יש טוויסטים מפתיעים, עלילה מותחת, ואין שם טוב או רע, אלא רק החלטות שצריך לבצע וההשלכות שלהן.
כפי שניתן לצפות, רוב הדמויות הראשיות עמידות יותר מג’וקים בהפצצה גרעינית. אין באמת חשש לשלומן והן יצליחו להתחמק מכל סכנה, אבל דרכי הפעולה שלהן מצליחות להיות מעניינות גם בלי ציפייה מסוג ‘משחקי הכס’. בכל מקרה יש שם מוות בשפע, בעיקר של ניצבים. ככל שהפרקים מתקדמים, ה-100 מתחילים לשאוף ל-0 בצורה אקספוננציאלית.
בעונה השנייה יש שיפור ניכר ברמת הכתיבה וההתפתחויות. משולשי אהבה כבר לא במקום הראשון ויש הרבה תעלומות שהתסריטאים מועילים לפתור תור פרק זמן סביר, בניגוד לסדרות אחרות לנוער.
לסיכום:
למה לא: רומנטיזציית יתר, בניית דמויות עלובה.
למה כן: כי זה ה-100 היחיד שתראו בתואר.
