הוא משתמש בהומור שמתובל בקצת ציניות, מציג גרפים של פונקציות תלת-מימדיות בעזרת מטריה וחטיף פרינגלס ונחשב למרצה שצריך להיות בר-מזל כדי לתפוס מקום ישיבה בכיתתו. זהו ד”ר אביב צנזור – מרצה מצטיין מזן חדש

במהלך תקופת לימודיו של סטודנט ממוצע הוא נתקל בסוגים שונים של מרצים. חלקם נחמדים יותר, חלקם משקיעים פחות, אך מעטים המרצים שאזכור שמם בלבד מעמיד אותם בדרגה אחרת מעל כל היתר. הם נחשבים ללוחמים מיתולוגיים הניצבים לצד הסטודנטים במאבקם להצליח בטכניון, למרות כל הקשיים. ד”ר אביב צנזור הוא אחד מהם. בנוסף לקורסים פקולטיים במתמטיקה, הוא מלמד מזה כמה שנים “קורסי שירות” של הפקולטה למתמטיקה בחדו”א ובאלגברה הניתנים לסטודנטים מכלל הפקולטות בטכניון.

מרצים בקורסים של הסמסטר הראשון ללימודים הם הפנים של הטכניון עבור הסטודנטים החדשים. כאחד מהם, צריך ד”ר צנזור להתמודד עם קשיי הקליטה וההסתגלות, אך גם עם פערים לימודיים שיש לסטודנטים רבים, חלקם עקב הכשרה חסרה בתיכון וחלקם עקב שכחה. “הרבה פעמים סטודנטים באים לטכניון לא מוכנים”, הוא אומר. “יכול להיות שהם סיימו תיכון עם חמש יחידות במתמטיקה ואפילו בציונים מעולים, אבל לא למדו למשל דבר מאוד בסיסי שנקרא אינדוקציה, או שכחו טריגו. בנוסף, הרמה בתיכון ירדה בשנים האחרונות, ולא רק בישראל. כתוצאה מכך הידע המוקדם לעיתים חסר ואז הקושי שהסטודנטים ניצבים בפניו הוא משמעותית יותר גדול”.

מקפיד לתת לגיטימציה לקושי. ד”ר אביב צנזור (צילום באדיבות אביב צנזור)

אביב מספר שכדי להתמודד עם הבעיה, הוחלט במסגרת ‘הוועדה לבחינת מבנה הלימודים והעומס הלימודי בטכניון’, על הכנת קורס אינטרנטי במתמטיקה הכולל למעלה מ-300 קליפים בני 5 עד 15 דקות, שבעזרתם סטודנט המתקבל לטכניון יוכל ללמוד ולרענן את זכרונו בנושאי המתמטיקה הבסיסיים. “סנאט הטכניון קיבל החלטה לפיה צריך באופן אקטיבי לעזור לסטודנטים להגיע מוכנים”. מסביר צנזור, שיחד עם פרופ’ רון אהרוני הקליט את הקליפים האלו. “להגיע מוכנים זה מכפיל כוח אדיר, אני מאמין שכל החוויה של השנה הראשונה בטכניון תהיה עבורם יותר חיובית ופחות מתסכלת. הכוונה היא שהחל מהשנה הבאה, כל מי שמתקבל לטכניון עם ארבע יחידות במתמטיקה, יחויב לעבור בחינה לפני שהוא יכול להתחיל ללמוד את קורסי החובה, וקורס ההכנה יעזור לו להתכונן לקראתה. אני ממליץ בחום גם למי שהתקבל עם חמש יחידות לקחת את קורס ההכנה”.

בקיץ האחרון התקיים פיילוט בו ניתנה לסטודנטים גישה לקורס, הכולל בנוסף לקליפים גם מערכת תרגול אינטראקטיבית וליווי מקצועי, בעלות של 300 ש”ח. צנזור מוסיף כי הטכניון מכין קורסים דומים גם בפיסיקה ובכימיה, בהם יש פערים ברמה בה מגיעים הסטודנטים.

איך אתה כמרצה מנסה לגשר על פערי הידע וקשיי ההסתגלות אותם חווים הסטודנטים?
“אחד הדברים שאני משתדל לעשות זה לתת לגיטימציה לקושי. גם אני הייתי סטודנט ואני זוכר שגם לי היה קשה. אני לא אומר לסטודנטים ‘הנה תראו זה קל’. למרצה זה קל כי הוא עושה את זה אי-אילו שנים. אני אומר להם את האמת: ‘זה קשה, זה אתגר. אבל זה לא אומר שצריך להתייאש, או לחכות לאיזו הארה שמימית כדי להבין את החומר’. הרבה סטודנטים רגילים מבית הספר שזה היה להם קל, הם היו הכי טובים בכיתה. בטכניון, מי שרוצה להצליח, לפעמים צריך לירוק דם בחלק מהקורסים. יש מעטים שגם באינפי או בחדו”א קל להם, רוב הסטודנטים צריכים להתאמץ ולהשקיע”.

כדי לנסות ולהקל על הקושי בהעברת החומר לסטודנטים, משתמש צנזור בכל מיני שיטות שאימץ לעצמו במהלך השנים: “אני תמיד מנסה בהרצאה, עד כמה שאני יכול, שיהיה כיף, שזו תהיה חוויה. אז כן, לפעמים אני מוציא את המטריה ואפילו גוזר אותה כדי להדגים גרף של פונקציה בשני משתנים, ומשתמש בפרינגלס במקום לצייר אוכף. זה עוזר להמחיש את התלת-מימד וגם משחרר את האווירה המאוד רצינית של הלימודים. אפילו את הדברים הרציניים אפשר, עד כמה שניתן, לעשות בכיף, ומי שנהנה גם מצליח הרבה יותר”.

מה הטיפים שאתה יכול לתת לסטודנט שחווה לראשונה את המתמטיקה ברמה האקדמית?
“מתמטיקה זה לא מקצוע שניתן ללמוד על ידי צפייה. חייבים ‘ללכלך את הידיים’. לא כדאי ללכת פעמיים לכל הרצאה ותרגול או לבוא להמון שעות קבלה, זה יכול להיות סתם בזבוז זמן. לראות עשרות תרגילים שאחרים פותרים, גם אם מבינים איך הם פותרים, זה לא אותו דבר כמו לפתור תרגיל לבד. תחשוב גם כמה זה מחזק את הביטחון העצמי. הרבה סטודנטים מפספסים את תהליך הלמידה בגלל הפיתוי שבציוני המגן על תרגילי הבית. נדרשת הרבה בגרות כדי לגשת לתרגיל בית ולהגיד ‘לא מעניין אותי שיש דד-ליין, אני לא מחפש רפרנס, אלא שובר את הראש על התרגיל הזה ופותר אותו’. סטודנט שמתמודד עם גיליונות הבית ומגיע לשלב שהוא פותר לבד – באמת לבד – יש סבירות גבוהה שהוא יצליח במבחן ולא ממש יצטרך את ציוני המגן”.

אביב חושף גם את האתגר שניצב בפני צוות הקורס: “אם בא אליך מישהו שלא הצליח בתרגיל בית, ואתה בשנייה מראה לו איך פותרים, הרסת לו את התרגיל ואת היכולת ללמוד. התפקיד של מרצה או מתרגל זה לנסות להבין בדיוק איפה הסטודנט מתקשה, לגלות איך הוא חשב ולאן הוא הגיע, ולתת לו רק את הרמז איך לעשות את הצעד הבא”. עצה נוספת שאביב נותן לסטודנטים היא להתכונן לכל הרצאה: “קחו רבע שעה לקרוא את ההגדרות והמשפטים ובואו להרצאה מוכנים”.

“כמו להתכונן להופעה”
בן 42, את דרכו בטכניון החל אביב צנזור כסטודנט מן המניין בפקולטה למתמטיקה. את התואר השני והשלישי עשה גם כן בטכניון, והוא החל להרצות עוד בתקופת לימודי הדוקטורט. “בדרך שקלתי כל מיני אפשרויות, והיו כל מיני פיתויים כמו הצעות מסטארט-אפים”, הוא אומר בחצי חיוך, “אבל החלטתי ללכת אחרי הלב ולכן נשארתי במתמטיקה ובאקדמיה. תמיד מאוד אהבתי את ההוראה”. בסמסטר הנוכחי הוא מעביר לראשונה את הקורס החדש אינפי 1מ’, שהחליף את הקורס חדו”א 1ת’ המסורתי, וכן את אינפי 2 הפקולטי, ואת אלגברה 1מ’ בשפה האנגלית שמצולם בווידאו עבור בית הספר הבינלאומי של הטכניון.

רמת הפופולאריות אליה הגיע צנזור בקרב הסטודנטים, ממקמות אותו גבוה בסולם המרצים שבכיתתם קשה מאוד למצוא מקום לשבת. “לבוא לכיתה של 350 איש, כמו שיש לי בסמסטר הזה, זה כמו להתכונן להופעה”, הוא מתאר. “אחרי ההרצאה אני לפעמים מרגיש סחוט, כי אני חייב להיות מאוד מרוכז, לווסת את השאלות, להקפיד להספיק את החומר, ולשמור 350 איש במתח למידה –  זה לא קל”. צנזור מדגיש את ההבדל בין ללמד כיתה גדולה לבין קבוצה קטנה בקורס פקולטי: “זו חוויה אחרת לחלוטין, אני כבר עכשיו מכיר לפחות חצי מהחבר’ה בשמם הפרטי, וגם כמות הצחוקים היא כפולה. היה אידיאלי אילו כל ההרצאות בטכניון היו בכיתות של 30 איש”.

את ההכרה מהסטודנטים מקבל אביב בכל שנה בה הוא מלמד בטכניון בדמות התואר ‘מרצה מצטיין’. “בשבילי זו אמירה של הסטודנטים שהם מבסוטים ממני ומעריכים את המאמצים שאני משקיע ואת השירות שאני נותן להם, וזה כיף לי”, הוא אומר בנימה מצטנעת. “בכל שנה שכשנפתח המשאל, אני מבקש מהסטודנטים גם לכתוב הערות מילוליות. נעים לקרוא דברים כמו ‘אתה מרצה מצוין’, אבל אני מאוד מבקש שיכתבו גם ביקורת, כמובן קונסטרוקטיבית, כי אני לומד ממנה. בעיני זה חלק הרבה יותר חשוב מהציון בסוף ומלהופיע על הפוסטר”.

כמודלים לחיקוי, מציין צנזור למשל את חביב הסטודנטים פרופ’ דוד צילג ז”ל שהלך לעולמו ביולי 2012. “יש עוד מרצים שאני מסתכל עליהם בהערצה, וכולם, כמו דוד, מאוד מכבדים את התלמידים שלהם, מדברים בגובה העיניים, ומצליחים להסביר רעיונות מסובכים בפשטות. חלקם עושה את זה בדרכים שהן מופלאות בעיני עד היום. לא סתם שמו של דוד הולך לפניו כמרצה אגדי בטכניון, הוא באמת ידע לתת לכל סטודנט בכיתה את התחושה שהוא מדבר אליו באופן אישי, והוא אפילו ידע לעשות את זה בוידאו!”

בעיני אביב יש משהו קצת מנוכר במילה ‘מרצה’. הוא רואה בהוראה משימה הרבה יותר מורכבת ומאתגרת מסתם להרצות. “גם אני חיפשתי את עצמי, וזה מסלול החיים שבחרתי, שמתאים לי. אולי בעוד עשר שנים ארגיש מיצוי, אני מקווה מאוד שזה לא יקרה, אך אם כן אני מקווה שתהיה לי העוצמה לעמוד מול הראי ולומר שהגיע הזמן לשינוי. בינתיים, אני מתחיל כל סמסטר בהתלהבות ובהתרגשות כאילו זה הסמסטר הראשון שלי”.

פורסם לראשונה בגיליון פקטור #63 – נובמבר 2014