בפסטיבל במילאנו או באולם השקוף – כל הפרטים על איך זה לרקוד סלסה בטכניון. רק אל תשכחו לשים דאודורנט
אני בטוחה ששמעתם על בית הספר לסלסה של הטכניון: שני אימונים בשבוע, לפי רמות, ולאחריהם מסיבת סלסה. ייתכן ונתקלתם בקורסים האקדמיים ללימוד סלסה כשבניתם מערכת שעות וחיפשתם נקודת ספורט להוסיף. אבל האם יצא לכם להכיר את נבחרת הסלסה של הטכניון?
הנבחרת קיימת כשבע שנים וחבריה מופיעים באירועים של הטכניון כגון אירועי תרומות, אירועי ספורט, טקסי ספורטאים מצטיינים ופסטיבל הסטודנט. לצד זאת, הנבחרת מופיעה באירועי סלסה מקצועיים בארץ, כמו קונגרס הסלסה באילת, ואף באירופה.
הנבחרת כוללת כ-15 איש ולמעשה מורכבת משתי קבוצות. הראשונה היא קבוצת זוגות, והשנייה מורכבת אך ורק מבנות, “ליידי סטייל”. בכנות, הופתעתי להיווכח שניתן לרקוד סלסה ללא בן זוג.
לפני כחודש קבוצת הבנות הופיעה ב-Milan International Festival, פסטיבל מקצועי במילאנו. “מילאנו נחשבת לבירת סלסה”, מסבירה אנג’ל שיינין, רקדנית מהנבחרת וסטודנטית להנדסה אזרחית. טל נהרי, רקדן מהנבחרת וסטודנט להנדסת חשמל, מחמיא לבנות: “זה כבוד לא נורמלי, הופעה במילאנו בפסטיבל בינלאומי מוכר, רק להיכנס ולהופיע שם זה לא דבר של מה בכך”.
“אתה כבר לא זר, אלא מ’סלסה'”
באופן רשמי, הנבחרת מקיימת אימון אחת לשבוע במשך כשלוש שעות באולם השקוף של הטכניון. לפני הופעות מתאמנים קצת יותר ויכולים להגיע גם לשלושה אימונים שבועיים. “אני יכול להבטיח לך שאנחנו עושים הרבה מעבר לשעות האקדמיות הנדרשות”, מוסיף טל. באשר לאימונים, טל מסביר כי הם ממוקדים ומקצועיים. “אתה לא מתאמן בצורה כללית, אלא על כוריאוגרפיה ספציפית להופעה ספציפית. אם אתה לא מגיע לרמה מסוימת, אתה לא מופיע. כדי לא לעשות צחוק מעצמך ומחברים שלך”.
הופתעתי לשמוע שנוסף על אימוני הנבחרת, רוב חברי הנבחרת מגיעים גם להרקדות של בית הספר לסלסה– ה’לטינו ביט’. “מי שבנבחרת הוא רקדן חזק ומי שרקדן חזק, לא יוותר על סלסה”, מסביר טל. “אני למשל רוקד סלסה חמישה ימים בשבוע”. “חלק מהחברים הולכים גם למועדונים אחרים מחוץ לטכניון”, הוסיפה אנג’ל. דוד ברויז, מנהל בית הספר לסלסה בטכניון, הרחיב: “סלסה זה לא רק ריקוד, זה ממש תרבות. לדוגמא, כשאתה נוסע היום לחו”ל, אתה זר. אבל אם אתה נכנס למועדון סלסה – אתה משלנו. אתה כבר לא זר, אלא מ’סלסה’, שהוא גורם מאחד. מי שרוקד חודש, חודשיים, מתמכר לזה ברמה שהוא חייב כל יום, כמו סם”.
אנג’ל הסבירה, כי צוות הלהקה שמתאמן שעות רבות יחד, הופך למאוד מגובש. “זה הפך להיות סט חברות נוסף על זה מהבית. כל פעם שאני מכירה אנשים שרק מתחילים את הלימודים בטכניון ועוד לא הכירו אנשים להתחבר איתם, אני ממליצה להם לבוא לסלסה. זו אחלה דרך להכיר אנשים חדשים”.
ולמי שאין ניסיון בריקוד?
עד כה, הכל נשמע טוב ויפה. הבעיה היא שלא לכולנו יש ניסיון בסלסה, או אפילו בריקוד אחר. ואכן, דוד, שגם מדריך בקורסי הסלסה האקדמיים, מעיד: “בשיעורים של המתחילים, יש חבר’ה שלא רקדו בחיים שלהם כמעט בכלל. זו מעין דלת לעולם קסום שהם לא הכירו. ועוד בטכניון!”. ניכרת בו תחושת השליחות. הוא מספר כי הגיע לעולם הסלסה בטעות, דרך עולם המוזיקה. תחילה, דוד תקלט בבית הספר לסלסה ‘לטינו דל מונדו’, והתחיל לעזור גם בהדרכות, ולבסוף עבר קורס נחשב להדרכות של סלסה בארה”ב. כשחזר לארץ ניהל במשך תקופה את ‘לטינו דל מונדו’ ולאחר מכן פתח בטכניון את ‘לטינו ביט’, שם הוא מתקלט וגם מדריך בחלק מהשיעורים.
ובכל זאת, חזרנו ושאלנו, אם אין רקע כלל, האם יש טעם להגיע לאודישנים? טל הסביר כי זה תלוי בכישרון של האנשים: “אין סיכוי שמישהו יבוא ויאמר, היי, מעולם לא למדתי לרקוד – ובום, הוא תותח על. בהחלט ייתכן מצב בו לא נקבל אף אחד ללהקה”. האודישנים, הנערכים בתחילת הסמסטר, אינם זהים בכל פעם, ובפרט אנג’ל סיפרה כי באודישן שלה היא נבחנה בזוג וגם כיחידה.
למרות זאת, עדיין יש תקווה – אנג’ל המליצה להתחיל מההרקדות בבית הספר ‘לטינו ביט’. “כולם מתחילים וחוששים, זה לא שכולם מקצועיים ואתה היחיד שלא. אז כן, באים השיעור הראשון יכול להיות מלווה בקצת מבוכה, אבל יש מסגרת מובנית, מדריך מקצועי, חילופי זוגות, כמות שווה של בנים ובנות. המבוכה נעלמת מהר מאוד. מלמדים את החדשים מאפס, ותוך סמסטר הם לומדים את הבסיס. אני יכולה להעיד שראיתי מהצד שחלק מהאנשים שמגיעים, בעלי רגליים וידיים שמאליות, חשבתי לעצמי שזה הולך לקחת זמן, ותוך שלושה חודשים אני זכיתי לראות שיפור משמעותי. אחת הבנות התחילה ככה והיום היא אחת הרקדניות הבולטות בנבחרת”.
עבודת החלומות
כאמור, הסלסה מעורבת בחייהם של הרקדנים מעל ומעבר, ולכן היינו חייבים לשאול את שאלת מיליון הדולר – מה עדיף, עבודה יוקרתית בגוגל, או קריירה כרקדן. “גוגל”, משיב טל בלי היסוס. אנג’ל הביטה בו מזועזעת. “כיום, אין שום רווח כלכלי מסלסה בארץ. אין תרבות ריקוד כמו בחו”ל. כאן פחות מתמקדים ביופי, בהקשבה למוזיקה ולפירוק שלה. הריקוד יותר טכני – שמאל קדימה, ימין אחורה”.
אבל אפשר להירגע. לשאלתה של אנג’ל השיב טל כי “אם הייתה עבודה פוטנציאלית עם משכורת עד הסוף? אז כן. ריקוד”.
