לוותיקים מבינכם אולי קיים איזה שהוא זיכרון עמום על אחת שכתבה פה פעם, לפני כמעט נצח, תחת השם אביב. מאז כבר נבנה בית סטודנט, הוקם בר טכניוני, סרטים מוקרנים בקולנוע ולא באולם סגו ועומר אדם החליף את ברי בפסטיבל הסטודנט . אני הספקתי לסיים את התואר הראשון, להתחיל (תחת אי שפיות זמנית) את השני ואינשאללה אוטוטו גם לסיים אותו.

בשנות לימודי הראשונות סלדתי מהעיר חיפה. במבט לאחור, נדמה לי שמלבד הקושי הלימודי ולמרות חיי החברה התומכים בקמפוס נפער חלל עצום עם המעבר אליה. בבית, הגובל בשטחי הקהילה התל אביבית, תמיד היה איזה בר עליז במרחק יריקה ללגום בו בירה צוננת, מסיבה צוהלת לפזז בה או אפילו סתם הידיעה כי אלו שחלפו זה עתה על פנייך ברחוב משתייכים לאותו המגזר כמוך. אז ברחתי תל אביבה מתי שרק היה ניתן, התבאסתי כל פעם מחדש על החפיפה של מצעד הגאווה התל אביבי עם תקופת המבחנים ואת הטרמפ חזרה לשבוע חדש דחיתי עד לשנייה האחרונה. לחץ בית כבר אמרנו?
הכל השתנה לפני כשנה וחצי, כשחברתי הגאה היחידה במחוז חיפה הבינה את הצורך והרימה את הכפפה. היא יזמה מפגש לסבי חיפאי. הזמינה חברות (וחברות של חברות) פרסמה במדיות חברתיות שונות, תכננה, הדפיסה, טלפנה ואפילו הביאה מרקרים. לא אשקר לכם, המפגש הראשון היה מעט מביך. תארו לכן אוסף לא קטן של נשים מרקעים שונים, שאינן מכירות זו את זו ולא ברורה להן כל כך מטרת הכינוס, יושבות יחד לקפה.
באותו בית קפה צפוף פגשתי בפעם הראשונה נשים שעד מהרה הפכו לחברות שהן היום חלק בלתי נפרד מחיי. שם גם פגשתי לראשונה את זו שאני אוהבת ושהפכה את עולמי. יחד יצרנו גרעין של קהילה נשית חיפאית גאה. מאז, לפחות עבורי, הקהילה החיפאית פורחת.
כחלק מפעילות זו הקמנו, לפני כשלושה חודשים, ליין מסיבות נשים חברתי (Lezzbeat, חפשו אותנו בפייסבוק!) שמאפשר לנשות הקהילה לעלוז, לשמוח ולרקוד. המסיבות אינן בתשלום ופעילות היוזמות היא התנדבותית לחלוטין. במקביל אלינו קיימות מסגרות ופעילויות נוספות הן לגברים והן לנשים, במגוון גילאים שאמורות לספק לקהל הגאה החיפאי קהילה גאה ובועטת.
אז נכון שחיפה היא אינה תל אביב. היא מנומנמת ועייפה יותר, לעיתים משעממת ופחות מורגלת בחיי התרבות הגאה, אבל הקהילה והצורך בה הולכים וגדלים. היא עיר עם טבע, יופי ועניין משלה. היא העיר שלנו. ב27.06 יצעד מצעד הגאווה החיפאי. צאו לצעוד, הפגינו נוכחות ועשו שמח כי הקהילה הזאת היא שלנו ובשבילנו.

בברכת קיץ שמח,
יעל בנימיני, כותבת טורים בדימוס