הגיע הזמן לשלוף את החצאיות המתנפנפות מהארון

נשים. ראיתם כאלה בטכניון? לא?! בנות, אתן לא עושות את העבודה שלכן כמו שצריך – הגיע הזמן להראות (או לפחות להשתדל)!
העובדה שרובנו לומדות לימודים שנחשבים “גבריים” ואנליטיים, לא סותרת את העובדה שאנחנו נשים. להיפך, פרפקציוניזם זו לגמרי תכונה נשית ואם לא תעשי את זה בשבילך, אז לפחות בשביל הגבר שימציא את מכונת הזמן כדי להרשים אותך.
אז מה עושים? קודם כל, מדמיינים את מרלין מונרו למול עינינו וחושבים: “מה היא היתה עושה?” (אני חוזה שבקרוב צמידי מרלין מונרו יהפכו לפופלריים).
התשובה מורכבת משתי מילים: טליה ושמלה.
גבר כידוע, הוא בצורת מלבן או משולש (משולש לוקח) ואישה יכולה להיות בצורת מלבן אבל יש משהו ששובר אותו באמצע מין רווח כזה שבין המותניים לצלעות. אם תיזכרי בחדו”א 2 ובמונח נקודת אוכף תדעי בדיוק על מה אני מדברת. האוכף הזה נקרא טליה ומעכשיו הוא חברך הטוב ביותר. אז תלבשי בגדים שצמודים באיזור הזה, תחגרי חגורות עבות או דקות ומצידי תסמני את האיזור הזה במרקר העיקר שזה החלק שיהיה מודגש. אחרי הכל לא צריך הרבה אומץ בשביל זה. גם בתקופות הרבה יותר שמרניות במאות הקודמות זה האיזור שהיה מודגש, מוצמד ומהודק עד כדי היפרבולואיד חד יריעתי.

העובדה שרובנו לומדות לימודים שנחשבים “גבריים” ואנליטיים, לא סותרת את העובדה שאנחנו נשים

גם מי שלא ניחנה בבטן צרה במיוחד יכולה ליצור את האשליה הזאת על ידי לבוש משוחרר או חגורה מעל המותניים. לחילופין, אפשר ללבוש לבוש שבאזור הבטן הוא כהה ואפשר גם לשלב בין שתי האשליות הנחמדות הללו.
והי, יש לנו את השמלה! אם הגברים יכולים לנפח את פלג גוף העליון שלהם ולהראות כמו משולשים, לנו צריך להיות משולש הפוך ואותו נותנת לנו החצאית. אז שמלה, חצאית, מה שתבחרו ושתהיה כמה שיותר נפוחה בחלק התחתון. חצאיות בסגנון שנות ה-50 עכשיו באופנה, אז בכלל לכו על זה. גם מי שמתעבת את הלוק, יכולה לבחור משלל סגנונות אחרים והקיץ זה תירוץ מצוין. הרי בקרוב את תשחי בזיעה של עצמך, תראי איזו חצאית ותדמייני שהיא קורצת לך. ובינינו, אני בטוחה שהגברים מקנאים בנו – הם היו מתים ללבוש דבר כזה אוורירי, רק חבל שזה לגיטימי בסקוטלנד הקפואה בלבד.
לסיום, תוסיפי עקבים (שנוחים לך, אנחנו רוצים שתתקדמי בחיים גם מבחינה גיאוגרפית) או שהפעם לא ותשתדלי ללבוש צבעים בהירים וכן, גם ורוד – לא פגשתי אף אחת שורוד לא החמיא לה.
בסוף הכל מסתכם לכדי דבר אחד – לא לגרום למרלין המנוחה
להתהפך בקברה.

 שרון ג’רפי, הנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, שנה שלישית

ירדן וולף, אדריכלות נוף, שנה רביעית

(צילומים: שרון ג’רפי)