איך רציתי שתהיה עבורי רק אפיזודה חולפת של 48 שעות

אני שומע באוזניות ברקע האוס פרוגרסיב, מעין EDM כזה של מועדונים תל-אביביים או אולי מועדונים בכל העולם.
מרשה לעצמי לשחרר כבלים. מפר את חוקי המשמעת העצמית שקבעתי לעצמי.
אז מה אם מחר צריך לקום ב-7? אז מה אם אני יודע שאני אהיה גמור אם לא אלך לישון…
אבל אני צריך… מוכרח… להפר את החוקים… להיות מופרע.
אתה כנראה בחיים לא תדע את זה. אבל אני עוקב אחריך.
עבר זמן מה מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה.

הבטחתי לעצמי שההידלקות הזו מאחורי ברגע שהלכת למכונית ונסעת, לא היית מודע כלל לכמה שאתה מוציא אותי מאיזון בכל פעם שהסתכלתי לעברך. היממה הזו, שחקרתי אותך ויזאולית כשהיית לידי… זה פשוט לא יאומן.
לאחר שהלכת, אמרתי לעצמי, ריסנתי את עצמי, נלחמתי בעצמי – תפסיק לחקור, תפסיק לבהות, תפסיק. הוא לא יצעד איתך לאופק לעולם ואתה יודע את זה. אתה יודע טוב מאד שזה לא יקרה, קיבלת רמז מאוד חזק ואזרת אומץ בשביל להשיג אותו.

מה שקרה בסוף היום ההוא, הצלחתי לאזור אומץ ולהתחיל איתך בצורה מרומזת. כזו שלא תביך את שנינו אבל יהיה אפשר להבין היטב, בין השורות, מה בכוונתי לברר. התברר שאין סיכוי. אני לא רלוונטי בשבילך. זה טבע הדברים ואלה חוקי המשחק. יש עובדות שאי אפשר להתווכח איתן. אז עלי לעזוב את זה ואתה תמשיך הלאה וחבל על הזמן.
אבל לא שוב פעם שתיים בלילה. מוזיקת רקע חרישית מתנגנת. כמעט חושך בחדר. ואני עדיין בוהה במסך המחשב וחולם. התסכול עולה. הוא מודע לכמה שהוא מושלם? הייתי מספיק חצוף להסתכל היטב בתמונות שלך ברשת החברתית ולחפש ‘פגמים’. לא מצאתי. ללא רבב. איזה הזוי זה. יש לי מחר יום ארוך, יש לי מחר יום ארוך, אומר לעצמי שאני אלך לישון !
אך כבלי המשמעת העצמית כבר השתחררו לגמרי…
לך אין מושג קלוש על כך.

אוף, מתי אני אעבור הלאה? כמעט חשבתי שהצלחתי, כמעט חשבתי שאתה אפיזודה קצרה של 48 שעות. רגשותיי היו צריכים להיות כמו סערת חורף חזקה אך קצרה, שנעלמת כלעומת שבאה. סערה שאחריה אמור להיות סתם קר כמו לפניה. אבל שוב אני מוצא את עצמי נטול תשובות – הנה אני עוקב אחריך ללא סיבה, סתם, פשוט סתם! אני יודע שזה אנושי לגמרי, אבל זה כבר מוגזם!! אומר לעצמי – לך לישון ותפסיק לחשוב! זה לא יתן לך כלום! לך לישון ותפסיק לחשוב! זה לא יתן לך….. כלום….
כלום… זה מה שיכול לסכם את הכול.

אני ממש מקווה שהגל הזה כבר יעבור, אבל אני לא יכול להבטיח לעצמי, אלה חוקי המשחק.
הלילה מתחיל להתבהר לפנות בוקר. מתחיל עוד יום אפור. נרדם לשעתיים קצרות מדי.

כתב: אנונימי