פסטיבל הסטודנט 2014 בפתח, ואין אחד שנשאר אדיש לרעש שנוצר סביבו
כמדי שנה, עם בוא האביב, אנו נפרדים מהחורף לשלום ומברכים את בוא השמש באירועי פסטיבל הסטודנט בחסות אגודת הסטודנטים, הנערכים מידי שנה בחודש מאי. “מדובר במסורת שנהוגה בכל הארץ. אצלנו בטכניון, במיוחד, פסטיבל הסטודנט הפך כבר מזמן למותג, אירוע שסטודנטים מחכים ומצפים לו”. כך מספר דובר אס”ט, דן יודילביץ. פסטיבל הסטודנט המסורתי הוא כידוע חגיגה הנפרשת על פני יומיים הכוללים הופעות של מיטב האמנים, במות אלטרנטיביות, דוכני אוכל, הפעלות וכמובן – בירה.
יש היסטוריה, יש כבוד.
כבר עשרות שנים שיום הסטודנט הוא שם דבר בחיפה ובכלל, בישראל כולה. העבדקנים בקמפוס מספרים לי על ימי הזוהר של יום הסטודנט של שלהי שנות החמישים כאשר ההכנות ליום הסטודנט בטכניון היו בעיצומן: מתחם עצום נפרש במורדות הדר (שם היה ממוקם הטכניון בעבר), קווי הרכבת והאוטובוסים תוגברו, בולים מיוחדים הונפקו, הזמנות נשלחו בדואר בטרם הוא פינה את מקומו לפייסבוק ומכל רחבי הארץ היו אנשים לובשים את מיטב מחלצותיהם ושמים פעמיהם לעבר הטכניון. כולם נהרו לטכניון להניח עיניהם על האמנים המובילים שהופיעו כגון הגשש החיוור או מל קלר וליהנות מהנחייתו של אורי זוהר (המוכר לכולנו מהסרט “מציצים”).
מה נשתנה הלילה הזה?
בניגוד לשנים עברו, השנה חברו להם אגודות הסטודנטים של הטכניון, אוניברסיטת חיפה, ויצ”ו, אורנים וגורדון בהפקה משותפת של פסטיבל הסטודנט. די במבט חטוף ברשתות החברתיות בשביל להבין שאיחוד הכוחות נותר שנוי במחלוקת. “השאלה האמיתית צריכה להיות – מדוע בשנה שעברה הפסטיבל לא היה משותף?”, אומר דן ומסביר שהשיתוף הוא לאו דווקא תוצאה של פשרה, אלא אידיאל. “יש לומר את האמת, והיא, שהמניע הוא בראש ובראשונה כלכלי. אנו עורכים את הפסטיבל עבור הסטודנטים שלנו, אולם יש לו מחיר. השאיפה מדי שנה היא לצמצם את עלות האירוע ולסיים אותו מאוזנים (ללא רווחים, אך גם ללא הפסדים). ההכנסות העיקריות של הפסטיבל הן הכרטיסים החיצוניים. בפסטיבל משותף, ההוצאות של אס”ט על האירוע מצטמצמות באופן ניכר משום שישנה עוד אגודה שנושאת בנטל”.
דן ממשיך לספר ולחשוף את הרציונל מאחורי קבלת ההחלטות: “כך, אנחנו מתחילים את הפסטיבל מנקודת מוצא הרבה יותר טובה מבחינה כלכלית. על הדרך, אפשר באותם משאבים (מבחינת אס”ט), להרים אירוע ענק ואיכותי כפי שהסטודנטים כאן רגילים, עם השורה הראשונה של האומנים בארץ. אנו משוכנעים כי זו ההחלטה הנכונה ביותר עבור הפסטיבל ועל כן אנו עומדים מאחורי ההחלטה”.
אז ברי לא המשיך השנה לתואר שני?
ליין-אפ האמנים ביום הראשון לפסטיבל (רביעי, 21.5) יכלול את אביב גפן, סקאזי, הג’ירפות ומשה פרץ. ביום השני לפסטיבל (חמישי, 22.5) יופיעו על הבמה שטרם התקררה: אינפקטד מאשרום, עומר אדם, מרינה מקסמיליאן-בלומין, הדג נחש ואסטריקס. חשוב לציין שהליין-אפ, לדברי דן, הורכב מקולותיהם של הסטודנטים בלבד. “הליין-אפ היה מגובש עוד לפני חתימת הסכמי שיתוף הפעולה והתחשבות בהעדפותיהם של הסטודנטים בטכניון, היא הגורם המרכזי שהשפיע”.
רשימת האמנים קורמת עור וגידים בתהליך ארוך ומייגע המושפע משינויים רבים במהלך בנייתו. תחילה, נערך סקר בקרב הסטודנטים, המאפשר להם להשפיע ולבחור את ההופעה. “הסקר הזה מהווה עבורנו מצפן ומספר חודשים לפני האירוע, מתחילים במגעים מול נציגי האומנים השונים. במקביל, אנו מתייחסים גם ללקחים משנים קודמות. בשנה שעברה לדוגמא הייתה ביקורת רבה על היעדר אומן מהז’אנר המזרחי”.
הדוגמא שדן בחר להציג אינה מקרית. תלונה עיקרית שעולה וחוזרת מפי הסטודנטים היא שהסגנון המוסיקלי בפסטיבל אינו עולה בקנה אחד עם הז’אנר המקובל בפסטיבל הסטודנט בטכניון. או במילים אחרות – מוסיקה מזרחית אל מול רוק ישראלי בהתאמה. אולם אל לנו לצאת מפרופורציה. מבט חטוף בליין-אפ ללא “משקפי האנטי” חושף רשימה עשירה ומגוונת החולשת על פני כל הסגנונות המוסיקליים. החל מרוק ישראלי (אביב גפן) ועד למוסיקה אלקטרונית בחסות אינפקטד מאשרום, הידועים בכל קצוות עולם בזכות ולא בחסד. סביר להניח שאלו שלא מרוצים מהווים אחוז קטן, אך כיוון שהרוב המרוצה לא זועק עד כמה הוא מרוצה בפוסטים גרנדיוזיים גדושי סימני קריאה, הרי שהתלונות מורגשות.
ומה בנוסף?
לרבים שלאו דווקא מוצאים עצמם בבמה המרכזית, קיימות שלל אטרקציות נוספות. החל מדוכני מזון ועד במות אלטרנטיביות. “כבכל שנה, הפסטיבל יכיל אטרקציות רבות. הייתי נמנע מלקרוא להן משניות, שכן לא כך הדבר”, אומר דן. “האירוע בסופו של יום איננו עוד הופעה, אלא פסטיבל של ממש עם מתחמים שונים. לכן, אנחנו משתדלים בראש ובראשונה לשים את הדגש על המגוון. השנה ב’במה ביער’, יעלו מופעים שעוד לא נראו בטכניון, מסצנת ההיפ הופ / דאב הישראלית כמו פישי הגדול, קאשי, נצ’י-נצ’, אקסום ונוספים וכמובן גם אומנים מהמגזר הערבי. שנה שעברה הייתה היענות נמוכה להופעות בבמה זו, והשנה איננו רואים בה סתם עוד כותרת, אלא המטרה היא שתהיה אטרקטיבית בפני עצמה, וכך גם תהווה אלטרנטיבה בשביל סטודנטים רבים”.
מתחת לספריה ליד בית הסטודנט תהיה רחבת הדאנס התוססת שאינה נחה ולו לרגע. רחבת סלסה לאלו שהאגן שלהם לא מוצא מנוח תפתח באולם השקוף, אשר באחד מהערבים יציע גם רחבה אלטרנטיבית שתשמיע מוזיקה שחורה.
הרחק מהבמה המרכזית ובלב המערכת הכה כאוטית שנקראת קהל, כאשר עושים זום-אאוט מרמת המיקרו לרמת המאקרו, רואים מהי מהות החגיגה האמיתית. היא אינה נובעת מהליין-אפ (על אף הבאז האין-סופי מסביבו), לא מהבמות האלטרנטיביות ולא מהסולם שכולם נופלים ממנו עד היווצרות וואקום בארנק. ההנאה האמיתית בפסטיבל הסטודנט היא אנחת הרווחה כאשר אתה עומד עם בירה צוננת ביד וצופה באלפי סטודנטים, שליומיים בודדים זנחו את העטים ושיזוף הפלורוסנטים בספריה ויצאו קצת ליהנות אחד מחברת השני. הכניסה לטכניון לאחר שקיעת השמש עומדת בניגוד מושלם לתמונה המוכרת של עזיבתו לאחר השקיעה. לחלוק את החוויה הזאת עם אלפי אנשים בעת ובעונה אחת, מעניק לנו את תחושת השייכות והקבלה הדוחקות לפינה החשוכה את רגשות האשם והמחשבות על העבודה המיועדת להגשה בעוד כמה ימים ואין לך שמץ מאיפה בכלל להתחיל.
