העיקר זה הרומנטיקה, או – גלגמש והטכנידייט

אודות גלגמש:
גלגלמש היה מהנדס שלמד בטכניון לשישה תארים במקביל: מכונות-חשמל-תעו”נ-מדמ”ח-פיסיקה-ביוטכניולוגיה. למרות עומס שיעורי הבית וההגשות החוזרות ב’מערכות הפעלה’, הוא עדיין הצליח להכנס לשלל הרפתקאות ברחבי הקמפוס, גם בתור סטודנט, וגם בתור בוגר. בפרקים הקודמים ראינו כיצד הביס את כוחות החתולים, ניסה לחפש עבודה, ודאג לאספקת אפסילונים לכלל הטכניון. הפעם גלגמש נקלע לצרה רומנטית קצת יותר.

___________________________________________________________________________

היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות; היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות; היה זה יום שלישי, אבל במתכונת יום ראשון. למרבה הצער, גלגמש לא הרבה להסתכל בלוח השנה האקדמי והוא שכח לחלוטין מהקרע במרחב-זמן שהנהלת הטכניון הייתה יכולה לייצר בין רגע, בהחלטה שרירותית של חגים וחופשות.
באותו בוקר יום ראשון, כהרגלו, גלגמש איחר. זה לא שהוא התכוון לאחר, או שחס וחלילה, הוא זלזל במוסד ההוראה ובנרטיב ההרצאות כקדמה אינטלקטואלית; פשוט, תמיד משהו הפריע לו להגיע לשיעור בזמן. פעם אחת בילה שלושים דקות במקלחת בנסיון לכוון את המים לשילוב הנכון של טמפרטורה וזרם; פעם אחת היה באמצע צחצוח שיניים כשעניין אותו לדעת כמה שערות יש על מברשת ממוצעת; ופעם אחרת דווקא יצא מהבית בזמן, אבל באמצע הדרך נזכר שהשאיר כמות זוגית של חלונות פתוחים – אסון וצרה צרורה לכל דבר ועניין – והיה צריך לחזור ולסגור או לפתוח אחד מהם. אומרים שאלו הדברים הקטנים שמעידים על דמותו האמיתית של אדם, ובעניין זה גלגמש בהחלט בלט.
כך או כך, הגיע גלגמש בריצה לקומה החמישית של אולמן, מתכונן ואף מצפה לעוד שעתיים גדושות באינטגרלים. רק כשהתיישב בשורה האחרונה וניסה להבין מה פספס עד כה, שם לב שאין אפילו אינטגרל אחד על הלוח, ושהוא בכלל נמצא בשיעור של ביולוגיה 1, אותו כבר למד בסמסטר הראשון. מסע הזמן הטכניוני הכה בו והוא יצא מהכתה מובס ומושפל. אך רגע לפני שסגר את הדלת, משהו תפס את תשומת ליבו. ואז הוא ראה אותה.
היא הייתה מתולתלת, היא הייתה חלקת שיער; היא הייתה גבוהת קומה, היא רכנה על רשימות השיעור; היא שידרה הילת אצילות, היא ניחנה בחן עממי; היא ישבה בשקט מוחלט, היא הרעידה את עולמו של גלגמש; היא הייתה כליל השלמות.
לחץ הדם פתאום הכפיל את עצמו. לבו פספס שתי פעימות, ואז, כדי לפצות, החל לפמפם בקצב מסחרר. למשך שנייה, הוא התעוור. נשימתו השתנקה. בין רגע, ההיפותלמוס הפך למפעל ייצור אוקסיטוצין וסרטונין. סומק עלה על לחיו. ללא ספק, כל התסמינים היו שם, ולמחלה שבה לקה לא הייתה שום תרופה. אין מה לעשות בנידון – הוא היה מאוהב.
“הו, מי זו אותה עלמה ביולוגית צעירה? איפה הסתתרה כל השנים האלה, ומדוע לא נגלתה עד עכשיו? איך זה שבנס גורלי, דווקא היום, מבין כל הימים – יום שלישי – בחרה להופיע בפני? לו רק יכולתי להביט ישירות בעינייה המושלמות, ושהיא תביט בשלי, ומיד תרגיש גם היא את ריכוז הדופמין עולה בצורה מעריכית! אינני מאמין באהבה ממט ראשון, אבל איני צריך להביט בה כדי לחוש את אהבתי. איך אוכל ואיך אשן, עכשיו שאני יודע שבחורה כמותה קיימת? כיצד אקמפל מודולים לקרנל, בעוד דמותה מרחפת בעיני רוחי? הו גורל ארור, מה אעשה?”
את כל זה אמר גלגמש לעצמו, ולא בקול רם, וטוב שכך, שכן הוא התמהמה זמן רב במפתן הדלת, ותלמידים כבר החלו להפנות מבטים; נבוך, בזריזות ברח מן הכיתה והתרפק על קיר המסדרון.

היא הייתה מתולתלת, היא הייתה חלקת שיער; היא הייתה גבוהת קומה, היא רכנה על רשימות השיעור… היא הייתה כליל השלמות

למרבה הצער, נבואותיו הגשימו את עצמן ללא דופי; בימים שאחרי המפגש הגורלי, לא הצליח להפסיק לחשוב על אותה אלילת שלמות, שהתחיל לכנותה בינו לבין עצמו “האחת”. אם בעבר דמיין פונקציות גזירות ברציפות אינסוף פעמים לפני שהלך לישון, עתה החלקות היחידה הייתה של עורה המקסים. הוא בילה שעות בנסיון לחשב, על פי הנתונים הקיימים ברשותו כמו גודל הצוואר וצורת השפתיים, כיצד נשמע קולה ואלו אוברטונים הפיקה. הוא החל לרדת במשקל, אם לא כדי להכנס קצת יותר לכושר ולהראות שרירי יותר, אז מחוסר תיאבון כללי כלפי העולם המוחשי והבנאלי, יחסית לזוהר “האחת”.
היה זה ברור שהמצב לא יכל להמשיך כך. שיעורי הבית נערמו, העייפות הצטברה, וגלגמש היה נחוש בדעתו לבקש את ידה של “האחת”, או לפחות להציע לה לצאת לגלידה או משהו. כמובן שלא היה יכול פשוט ללכת ולדבר איתה; הסטטוס קוו הנוכחי ממש לא אפשר זאת, ובכלל, מה יגיד? רק המחשבה על כך גידלה בבטנו מערכת אקולוגית שלמה של פרפרים שכל זואולוג חובב היה מקנא בה. הוא אפילו לא ידע את שמה! לא, יאלץ לחשוב על דרך אחרת לזכות בתשומת לבה.
הוא עבד בקדחנות, גלגלי השניים במוחו הסתובבו בקצב מדאיג. עד מהרה התגבשה לה תוכנית גרנדיוזית, שאפתנית, ואף תועלתנית. אם הייתם רוצים למצוא את גלגמש, הייתם רק צריכים להגיע לדירתו ולהכנס אל מאורתו החשוכה. שם ישב באפלה מול מסך מחשב בוהק, אצבעותיו לא מפסיקות לקודד אפילו לשנייה אחת, מחוללות קסמי ג’וואה ו-CSS שהיו מפתיעים אף את המתכנתים הנועזים ביותר. ולאחר שבוע עבודה, השרת פתח דלתותיו לרשת, מסד הנתונים היה מוכן, ונשאר היה רק לגייס משתמשים.
הטכנידייט עלה לאוויר.
באמת מפתיע שלא חשבו על זה קודם – אתר דייטינג לסטודנטי הטכניון. טוב, חשבו על זה קודם, אבל אף אתר אחר לא הגיע אפילו לקצה הקרסוליים של יצירת המופת של גלגמש. ניתן היה למיין לפי מין, מגדר, נטייה, שם, גיל, סכ”ם, ממוצע מצטבר, פקולטה, סמסטר, דירוג במשאל המרצה והמתרגל, אינטגרל אהוב, כמות הפעמים שחזרו על ‘מערכות הפעלה’, צבע עיניים, סוג דם, ואף קוד גנטי, למנויי הפרימיום שהעלו דגימות דם או רוק לאתר. בנוסף, הטכנידייט צימד מועמדים פוטנציאלים באופן אוטומטי תוך התחשבות בכל הנתונים הרלוונטים ועם השגת שידוכים ערכיים ובזמן. כל זאת ועוד – צ’אטים, פלטפורמה לשיתוף קוד ומאמרים, מפה אינטראקטיבית דמוית וויז שמעדכנת איפה נמצא הדייט הבא – בחינם למציגים תעודת סטודנט.
תוך יום, האתר הפך ללהיט בין-פקולטי בכל רחבי הטכניון. אלפי סטודנטים נרשמו כבר בשעתיים הראשונות, צמאים סוף סוף למצוא אהבה בין כתלי הספריות והחוות. לא עבר שבוע מאז עליית הטכנידייט לרשת, והטכניון שינה את פניו לאווירה רומנטית יותר. החונטה התמלאה בדייטים ראשונים, זוגות צעדו יחד בהליכות רומנטיות בין מדפי הספרים, והדשא המרכזי מעולם לא היה פורה יותר. מהנדסת שודכה עם מתמטיקאי, ארכיטקטית עם מדמח”ניק; ועשרים שנה אחרי זה, רשם הטכניון עליה מפתיעה במספר הנרשמים לתואר ראשון.
ומכל העניין, גלגמש זכה מן ההפקר. למרות שבהסכם משתמש הקצה האתר טען מפורשות שלא ישתמש במידע שהמשתמשים מעלים ובשיחותיהם למטרות אישיות ושפרטיותם לא תפגע, היה ברור לכולם שזה שקר גס מאין כמוהו, בדיוק כמו לחיצה על הכפתור “קראתי את תנאיי השימוש ואני מסכים להם”. מסד הנתונים ישב על מחשבו של גלגמש, ודבר לא מנע ממנו (לא פיזית, ולא מוסרית, שכן מטרתו הייתה נעלה!) לחטט בפרטי המשתמשים.

ימים סינן את המידע, רוקם שאילתות מסובכות, כסאו כבר חורק מרוב מאמץ, המקלדת מתפוררת מרוב שימוש. הוא נחשף לכל סוגי הסטודנטים, מפשוטי העם ועד לאצילים. לבסוף מצא אותו, את פרופיל המשתמש של “האחת” (שמה שמור במערכת). חיוך עלה על שפתיו. עכשיו יוכל לשלוח לה הודעה! ובתור מנהל ויוצר האתר, פה יהיה לו יתרון אמיתי, פה ירגיש בנוח; הג’וואהסקריפט עצמו יתפתל תחת השפעתו. נשאר רק לבדוק פעם אחרונה את סוג הדם שלה, כדי שיהיה לפחות נושא שיחה…
ושם נשבר ליבו של גלגמש; מוכה הלם, הוא סגר את המחשב ולא שב לגעת בו עד לחודשים לאחר מכן; האתר נסגר וקרס מחוסר תחזוקה; וגלגמש עצמו היה שרוע ביגון כה מר, שלא יצא מחדרו למשך סמסטר שלם.
כי בעודו חופר בארכיון, מפזז בין סכמה לסכמה, ראה כי כבר שבועיים היא בקשר עם אדם אחר.
אותו פגשה ממש לאחרונה.
בטכנידייט.