המנצח מנחם נבנהויז מלמד סטודנטים משני קצוות ציר הידע המוזיקלי. מבחינתו שיטת הלימוד היא אמנם שונה אך המסר הוא אחד – מציאת החיבור הטבעי של האדם לצליל ולמנגינה
בניין צ’רצ’יל הוא מקום יוצא דופן בנוף הטכניוני. במבואה של קומת המרתף, ניתן למצוא דיוקנאות מרשימים של מיטב המלחינים בהיסטוריה של המוסיקה הקלאסית: באך, מוצארט, שוברט ובטהובן, המרצינים את פניהם לנוכח הקהל הזורם לאולם רחב הידיים. בפינה המערבית של המבואה נמצא המסדרון המוביל למשרדו של מנחם נבנהויז, מנצח תזמורת הטכניון. גם שם האתוס המוזיקלי עובד שעות נוספות.
אם במשרדים של בעלי תפקיד שונים בטכניון הייתם מצפים למצוא שולחן ישיבות ומגוון מזכרות מתפקידים קודמים, אצל מנחם המצב הוא אחר. בצידי המשרד מונחים בין היתר הטוּבּה, הצ’לו ולידם ארון המתכת הגדול ובתוכו הקונטרבס. אלו הם שותפיו של מנחם לעבודה ונוכחותם לצידו היא טבעית מעין כמוה.
מנחם מעביר שלושה קורסים במסגרת המחלקה ללימודים הומניסטיים: הראשון הוא “יסודות המוסיקה”, קורס שנועד להעניק כלים להסתכלות אחרת על המוזיקה האמנותית המערבית ולימוד מושגי יסוד בתחום. שני הקורסים האחרים, “מבוא היסטורי למוזיקה 1 ו-2″, נועדו להשלמת ההשכלה הכללית על ידי בחינת התפתחות המוזיקה באופן כרונולוגי וניתוח ההשפעות עליה מצד תהליכים חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים. כל הקורסים האלה מיועדים לסטודנטים ללא ידע מקדים בלימודי מוזיקה.
אילו התאמות היית צריך לעשות כדי ללמד סטודנטים ללא רקע במוזיקה?
מנחם: “אני מאמין שכשאתה מדבר עם ציבור אינטליגנטי, אתה יכול לדבר איתו ברמה גבוהה, בלי לפחד, גם על דברים שהוא לא מכיר. ההתאמות הן בעיקר עניין של הגדרות. מבחינתי האתגר היה למצוא את הדרך להדגים, להשמיע ולא לוותר על דיבור על מוזיקה ברמות גבוהות כמו ‘תזמור’ או ‘צורה מוזיקלית’ ולמצוא את הדרך להסביר את זה למרות אי-הידיעה של התיאוריה.
אחד הדברים שאני מדבר עליהם בקורס, זה ‘סיבוב שני’ על דברים שהסטודנטים נחשפו אליהם עוד בגיל צעיר, כמו סיפור ‘פטר והזאב’. כיום יש דרכים לדבר על אותם דברים עם סטודנטים ולהסביר להם באופן שאי אפשר היה להסביר לילדים וכך אתה יכול להראות את הקשרים האינטרדיסציפלינריים לפיזיקה, לאקוסטיקה ולהסביר שמוזיקה היא חלק מההתנהגות של הטבע. אני משמיע ובונה על זה שכל אחד חש ומבין את הדוגמאות משמיעה. ההסבר יהיה הסבר מילולי ולא קריאת תווים”.
אתה חושב הסטודנטים מגיעים לקורסים מתוך רצון ללמוד את הנושא, או בגלל שהדרישות פחות קשות יחסית לקורסי בחירה אחרים?
“תמיד בשוליים יש מקרים של אנשים שמחפשים את הדרך הקלה, אבל לפי מה שאני רואה, רוב האנשים שמגיעים לקורסים מביעים עניין וזה מה שחשוב. כמובן שיש כל האמצעים של אכיפת הנוכחות, אבל אני רואה מולי פורום שמגיע, ששואל שאלות, שמתעניין, אני יכול להרגיש שהדינמיקה היא כזאת שאנשים באים לקורסים כי הם מביעים עניין בנושא”.
מה אתה ממליץ לסטודנט שסיים את אחד מקורסי הבסיס?
“ההמלצה היא לשמוע הרבה מוסיקה ובעיקר לגלות עניין. אם אתה שומע משהו שמוצא חן בעיניך – לא להיות עצלן, לברר מי זה, לברר מה הוא עשה, לקרוא על היוצר. בנוסף ישנם קונצרטים של התזמורת הסימפונית חיפה במשך כל השנה ויש פעילויות מוזיקליות נוספות שמומלץ לקחת בהן חלק”.
טובה למדע
נחיצותם של הקורסים ההומניסטיים בתוכנית הלימודים למקצועות המדע וההנדסה בטכניון, הוא נושא לויכוח הקיים כבר שנים רבות, אך אם תשאלו את מנחם, יש לו דעה נחרצת בנושא: “אני חושב שההומניסטיקה צריכה להיות חלק מתוכנית הלימודים. בעיני מכון טכנולוגי שלוקח את האמנות ונותן את זה בתור מנה קבועה למי שלומד אצלו, עושה טובה למדע. מגיע לטכניון צל”ש על זה”.
לדעתו, הכיסוי האומנותי שמעניק הטכניון לסטודנטים, כפי שבא לידי ביטוי בקורסים בנושאי מוזיקה, תיאטרון, ספרות ושירה, מאפשר לסטודנט ראיה רחבה יותר של המציאות ובכך מרחיב את אופקיו גם כמהנדס. “אחת המעלות של הלימודים בטכניון היא שלסטודנט יש טריגרים לפתוח את הראש למחשבה יצירתית וליציאה מהמיקוד, כי בסופו של דבר זה יעשה ממנו בן אדם יותר שווה וכך יש יותר סיכוי שהתחום שאותו הוא למד בטכניון יקדם במשהו את החברה. הסטודנט צריך להיתלות במשהו שהוא לא התחום הממוקד שלו אלא ראיה הוליסטית של החברה ושל התרבות שתיתן לו גירוי אינטלקטואלי לפרוץ דרך. לא מספיק להיות טוב במדע, צריך להיות בן אדם ‘רחב’ מבחינה אישית”.
כאשר נשאל מנחם האם גם הקורסים אותם הוא מלמד יוכנסו בעתיד לתוכנית קורסי ההעשרה, אותה מקדמת המחלקה ללימודים הומניסטיים, הוא מעיד כי הוא אינו בקיא כלל בנושאים בירוקרטיים אלה. “אני לא מכיר את הפן האדמיניסטרטיבי אבל אני יודע דבר אחד – שכל סמסטר X אנשים יוצאים עם הסתכלות שונה על העולם, כזו שמגרה את הדמיון. בעיני בלי ההסתכלות הזאת, מה שווה מדע?”
חדוות המוזיקה
בעברו ניצח מנחם נבנהויז על מיטב התזמורות הישראליות, ביניהן התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הקאמרית הישראלית והתזמורת הסימפונית ירושלים. יחד עם זאת, פעילותו אינה תחומה לגבולות המדינה בלבד. הוא שימש כמנצח על תזמורות פילהרמוניות בבולגריה, פינלנד, גרמניה, טורקיה ובמדינות נוספות. כיום הוא מלמד באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב ומשמש כמנצח תזמורת הטכניון כ-13 שנים.
תזמורת הטכניון מוגדרת כתזמורת סימפונית מלאה ומורכבת מכ-70 נגנים, רובם סטודנטים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים ולצידם בוגרי טכניון ולעיתים גם אנשי סגל. התזמורת מופיעה בשני קונצרטים בכל סמסטר בערב משותף עם מקהלת הטכניון, ומנגנת יצירות מהרפרטואר הקלאסי. תוכנית הנגינה נקבעת לפי איזון קבוצות הכלים בתזמורת ולפי רמת הנגנים. במקרים בהם חסר כלי לביצוע יצירה מסוימת, מוזמן נגן מקצועי בשכר. הקבלה לתזמורת מותנית בבחינת נגינה המתקיימת בפתיחת כל סמסטר.
התזמורת מתאמנת פעם בשבוע, כשלוש שעות בכל פעם. מנחם מעיד שזמן זה משמש לא רק לאימון על ביצוע יצירה, אלא לתהליך לימודי שבו הנגנים מגבשים את נגינת התזמורת, לומדים טכניקות של נגינה תזמורתית ומתייחסים ליצירה מבחינת דברים שקשורים לצורה, להרמוניה, ולהיכרות עם הסגנון. “יש בטכניון הרבה מוזיקאים מוכשרים ומה שמאחד את כולם זה חדוות המוזיקה”, אומר מנחם ומתאר את מה שלדעתו הוא המרשים ביותר בכל הנוגע לנגנים הפוקדים את ספסל הלימודים. “מסתובבים פה חבר’ה שהיו יכולים להיות מוזיקאים מקצועיים ושהיו יכולים בקלות רבה ללמוד באקדמיה למוזיקה ולהגיע לקריירה מוזיקלית מרשימה. עם זאת, הם בחרו לעשות תואר במקצועות ההנדסה, אך לא נכבה אצלם העניין של המוזיקה. יש להם פה הזדמנות לשפר את רמת הנגינה שלהם. זה פנטסטי שפעם בשבוע אתה יכול לדחות את לימודי החדו”א ולבחור לשבת שלוש שעות בחזרת התזמורת ולהתעמק בבטהובן. זה מאוד מעשיר, לא רק הבן אדם שעושה את זה, אלא גם את הקהילה שנהנית מהתוצר שלו”.
מנחם מודע לעובדה שהלימוד האינטנסיבי במסגרת התואר, לא מאפשר לסטודנט לפתח את יכולתו המוזיקלית מעבר לגבול מסוים. “בן אדם שמגיע לרמות גבוהות בתחום הביצוע המוזיקלי, צריך להקדיש הרבה שעות ביום לאימון וכרגע הוא לא יכול לעשות את זה ולהתקדם, אבל הוא יכול שלא להזניח את רמת הנגינה שלו ולשמר אותה. גם אם הסטודנטים לא יהיו מוזיקאים מקצועיים עדיין יהיה להם תחביב מדהים או הם ימשיכו לנגן בהרכבי חובבים גם כשהם יהיו מהנדסים או מנהלים גדולים”.
כאשר נשאל האם לדעתו יש עתיד לנגן בתחום המוזיקה הקלאסית בארץ משיב מנחם כי בתחום יש הרבה מאוד מקצועות טובים, אך קשה למצוא בהם תעסוקה וגם ברי המזל שמוצאים בהם תעסוקה, אינם מצליחים להתקדם והתפתח בצורה משמעותית. “יש הרבה יותר מוזיקאים טובים ממה שהסצנה יכולה להכיל, כך שהרבה מוזיקאים ישראלים טובים מוצאים את הקריירה שלהם בחו”ל ולא בארץ. אני מניח שזה דומה למה שקורה גם באקדמיה ובהרבה תחומים אחרים”, הוא מוסיף.
מנחם מעיד שכיום, לאחר שסיים את פרק הניצוח המקצועי בחייו, הוא עושה יותר דברים שמעניינים אותו ומקדיש את זמנו לבית ולמשפחה. לאחרונה התבשר כי זכה בתואר “מרצה מצטיין מתמיד” ובעיניו, העבודה עם הסטודנטים המתחילים והמוזיקאים המחוננים מהווה מקור להנאה. “אני לא פה בשביל לקבל הערכה, אני פה בשביל לתת. הסיפוק הוא שאתה רואה שהעבודה שלך מעוררת עניין. עניין במוזיקה, עניין בביצוע, התקדמות בנגינה של התזמורת או ההסתכלות על המוסיקה עם הסטודנטים בקורסים. הסיפוק הוא שיוצא משהו ממה שאתה עושה”.
פורסם לראשונה בגיליון פקטור #60 – מאי 2014
